גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תל"ד מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף ס ע"ב
האם יש כח ביד חכמים לבטל מצות עשה בשב ואל תעשה במקום שהמצוה תתבטל לגמרי
איתא בגמרא (ס:) "תניא, אמר רבי ישמעאל בן אלישע, מיום שחרב ביהמ"ק, דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין וכו'. ומיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות, ומבטלת ממנו תורה ומצות, ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן (-מילה שהיא לסוף ז'. רשב"ם) וכו', דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו (-בענין טוב ולא על ידי עובדי כוכבים, ומצוות לא יבטלו עוד. שם), אלא, הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין (-במה שלוקחין נשים, שאינם סבורים שיש איסור בדבר. שם) ואל יהיו מזידין (-דמשום דלא יוכלו לעמוד בה יבטלוה, ונמצאו מזידין, הלכך לא גזרינן. שם).
במה שאמרו "דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו", כתבו התוס' (ד"ה דין): "תימה, הכתיב (בראשית כח, כח) 'פרו ורבו' (-וכיצד ניתן לדחות מצות פו"ר). ושמא, על אותן שכבר קיימו פריה ורביה קאמר (כלומר, שדין הוא שנגזור על אלו שכבר קיימו מצות פו"ר והולידו בן ובת, שלא יוסיפו להוליד), והיינו 'זרעו של אברהם כלה' - שלא יוליד אלא בן ובת". וכתב ה'תורת חיים' על קושיית התוס': "נראה דלאו קושיא היא, דיש כח ביד חכמים לעקור דברי תורה בשב ואל תעשה, כדאשכחן בשופר של ראש השנה, שאם חל ר"ה בשבת אין תוקעין בו, אע"ג דלאו מלאכה היא, אלא דגזרינן שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים, וכן גבי נטילת לולב, שאין נוטלין כשחל יום ראשון בשבת, משום הך גזרה", וכן הקשה בשו"ת 'שב יעקב' (ח"ב סי' א).
ה'עיון יעקב' כתב ליישב על פי דברי הגמרא (כתובות ג:) לענין תקנת נישואי בתולה ביום רביעי, שאמרו: "ומסכנה ואילך נהגו העם לכנוס בשלישי", ומבואר בגמ' שלא עקרו לגמרי תקנת חכמים של נישואין ביום רביעי, והקשו בגמרא: "וליעקריה", שהיה להם לעקור התקנה לגמרי בגלל גזירת המלכות, ומשני: "גזירה עבידא דבטלא, ותקנתא דרבנן מקמי גזירה לא עקרינן", ונמצא שאין עוקרין תקנה דרבנן בגלל גזירת מלכות, משום שעתידה הגזירה להתבטל, וכל שכן שאין לעקור מצות עשה דאורייתא בגלל גזירת מלכות, שהרי "גזירה עבידא דבטלא".
בספר 'תוספות שבת' (על הל' שבת סי' רפב בהקדמה) העלה יסוד חשוב בגדרי ביטול מצות עשה בשב ואל תעשה על ידי החכמים בכדי ליישב קושיית התוס', ונביא את דבריו בגלל החידושים שיש בהם, וז"ל: "בתוס' יו"ט במסכת מגילה (פ"א מ"ב) הקשה, למה קיי"ל דאין קורין המגילה בשבת דשמא ילך אצל בקי ללמוד הקריאה ויעבירנו ד' אמות ברה"ר, ולמה לא אסרו נמי מה"ט קריאת הפרשה בשבת, ודחק ליישב על פי מה שכתב ה'טור' דצריך הש"צ לחזור הפרשה בפני עצמו קודם שיקרא בציבור, א"כ מסתמא הוא בקי בהם, ודבריו תמוהים, דאטו מגילה מי גרע מזה, דוודאי פשיטא דגם המגילה צריך לסדר בפני עצמו קודם שיקרא בציבור, ואפילו הכי גזרו בו".
"אבל באמת מעיקרא לא קשה מידי, משום דלא רצו חז"ל לעקור לגמרי מצוה שלימה הקבוע בכל שבת ושבת לדורות עולם, בשביל גזירה קלה דשמא יעבירנו ד' אמות, ובפרט קריאה דשבת שנתקנה בשביל יושבי קרנות שאין להם פנאי בחול, כדאיתא בב"ק (פב:), ולא גזרו כן רק במגילה וכיו"ב דלא עקרוה לגמרי, רק לפעמים אם חל י"ד בשבת בכי האי גוונא שפיר ראו חז"ל לבטלה בפעם ההוא בשב ואל תעשה, כן נראה לי פשוט וברור, וכי האי גוונא כתבו הט"ז בסי' תקפ"ח (סק"ה) והמג"א (סק"ד) שם".
"ועל פי זה נוחין לי ג"כ דברי התוס' בסוף פרק חזקת הבתים (נט:) אהא דאיתא שם 'מיום שפשטה המלכות על ישראל דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים', וכתבו התוס': 'תימה הא כתיב 'פרו ורבו', ושמא לאותן שכבר קיימו פריה ורביה', עכ"ל. וכבר נתקשו בדבריהם ב'תורת חיים' ובשו"ת 'שב יעקב', דהא קיי"ל דיש כח לחז"ל לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה כמו גבי שופר ומגילה ולולב, ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי, דסבירא ליה להתוס', דאף אם מצינו שיש רשות לחז"ל לעקור מצות עשה בשוא"ת, היינו מצות עשה שהזמן גרמא לבטל אותה לפי שעה, כגון שחל בשבת, אבל הא וודאי לא מצינו בשום מקום שיעקרו חז"ל מצות עשה לגמרי, דזה וודאי דבר שאין לו שחר, ואין הדעת סובלת אותו לבטל מצות עשה מן התורה לגמרי לעולם, והאומר כן מזחיחין אותו...".
ה'תוספות שבת' ציין בדבריו לדברי הט"ז בהל' ר"ה (סי' תקפח סק"ה), ודבריו הם ליישב קושית רבינו אליהו מזרחי (בביאורו על הסמ"ג הל' שופר יד, ג אות ג), שמן הראוי היה לגזור שלא לתקוע שופר גם ביו"ט, כמו שגזרו שלא להשתמש בכלי שיר משום שמא יתקן כלי שיר, כשם שגזרו שלא לתקוע בשבת משום שמא יעבירנו ברה"ר, והאריך בזה ולא תירץ כלום, וכתב הטו"ז: "ועוד נ"ל לתרץ, דאין להם לגזור ולעקור לגמרי דברי תורה שצותה לתקוע ביום זה, בשלמא בשבת לא מתעקר לגמרי, כיון שבלא שבת תוקעין ביום טוב", וכן הביא שם המג"א (סק"ד): "הקשה מהר"פ פדאווה בהגהותיו (על הרמב"ם פ"ב מהל' שופר ה"ו), דהא תקיעה שבות נמי גזירה שמא יתקן כלי שיר, וא"כ נימא דאסור משום האי גזירה, והעמידו דבריהם במקום עשה, ותירץ, דהאי גזירה לא גזרו בתקיעת שופר, דאם כן לא יתקעו לעולם, דגם ביו"ט שייך שמא יתקן, ונמצא שיעקרו מצות עשה מן התורה, אבל גזירה שמא יעבירנו לא שייך אלא בשבת, ושפיר גזרו".
המורם מכל האמור, שנחלקו האחרונים בדבר זה, אם יש בידי חז"ל הכח לעקור עשה מה"ת בשב ואל תעשה, במקום שיתבטל המצוה לגמרי, לדעת ה'תורת חיים' וה'שב יעקב', וכן דעת ה'מזרחי' והב"ח (או"ח סי' תקפח) שנתקשו מדוע לא גזרו בתקיעת שופר משום שמא יתקן כלי שיר, ולא תירצו כמו הט"ז והמ"א, מוכח דסבירא להו שהיה להם כח לבטל מצות עשה גם כשיתבטל לעולם, ומאידך, הרבה פוסקים הסיקו שאם תתבטל המצוה לגמרי לא עקרו חכמינו ז"ל מצות עשה מן התורה (ראה 'חסדי דוד' על תוספתא סוטה טו, ה).
