עילת הסבירות בבית הדין

הרב דב קדרון

בבא בתרא ע ע"ב
 

יש מחלוקת בין רבותינו הראשונים איך להסביר את המחלוקת שהייתה בין דייני גולה לבין דייני ארץ ישראל לגבי טענה שבית דין טוענים עבור יתומים.

פרופסור אריה אדרעי (במאמר המופיע בכתב העת דיני ישראל יט, תשנ"ז - תשנ"ח, ה – מ) מסביר שהמחלוקת היא בקשר לשאלת הסבירות.

לפי הרמב"ן לדעתם של דייני ארץ ישראל חייב בית הדין להעלות לטובת היתומים כל טענה שאילו היה טוען אביהם היה נאמן בה, ללא כל חריגים. אין לבית הדין שיקול דעת לגבי מידת סבירותה של הטענה.

לעומת זאת לדעת דייני הגולה על בית הדין להפעיל שיקול דעת ולבחון את מידת סבירותה של הטענה, ועל פי זה להחליט האם להעלותה או לא.

לעומת זאת תוספות סבורים שלפי כל הדעות יש לבית הדין מתחם מסוים של שיקול דעת, ויש טענות שבית הדין לא מעלה, מפני שאינן סבירות באופן קיצוני.

יש להדגיש שהמחלוקת הזו היא רק בקשר לטענות שבית הדין טוען מטעם עצמו עבור היתומים שלא יודעים מה היו עסקיו של אביהם, אבל כמובן שלפי ההלכה אין לבית הדין שיקול דעת בקשר לדיני התורה או לתקנות חכמים, והדיינים מחויבים לפעול על פיהם ככתבם וכלשונם ולדון דין אמת לאמיתו.