טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

כל אבא חמרא, וכל בר בר חנה סיכסא – חמור

"פסקי חדא קרנא דתכלתא דחד מינייהו, ולא הוה מסתגי לן. אמר לי: דלמא שקלת מידי מינייהו? אהדריה, דגמירי, דמאן דשקיל מידי מינייהו לא מסתגי ליה. אזלי אהדרתיה, והדר מסתגי לן. כי אתאי לקמיה דרבנן, אמרו לי: כל אבא חמרא, וכל בר בר חנה סיכסא! למאי הלכתא עבדת הכי? למידע אי כבית שמאי אי כבית הלל, איבעי לך למימני חוטין ולמימני חוליות" (בבא בתרא, עד ע"א).

פירוש: בו ציצית, של אחד מהם], ולא הוה מסתגי לן [היינו יכולים ללכת]. אמר לי הערבי: דלמא שקלת מידי מינייהו [שמא לקחת דבר מהם]? אהדריה [החזר אותו], דגמירי דמאן דשקיל מידי מינייהו לא מסתגי ליה [שאנו יודעים במסורת שמי שלוקח דבר מהם אינו יכול ללכת]. אזלי אהדרתיה, והדר מסתגי לן [הלכתי החזרתי אותו, את קצה הטלית ואחר כך יכולים היינו ללכת]. ומוסיף רבה בר בר חנה: כי אתאי לקמיה דרבנן [כאשר באתי לפני החכמים] וסיפרתי להם זאת, אמרו לי בנזיפה: כל "אבא" חמרא [חמור הוא], וכל "בר בר חנה" סיכסא [שוטה]! למאי הלכתא עבדת הכי [למה, לצורך איזו הלכה עשית כך] לחתוך את הציצית? למידע אי [לדעת אם] הלכה כבית שמאי אי [אם] כבית הלל בענין זה? איבעי [היה] לך למימני [למנות] חוטין ולמימני [ולמנות] חוליות ולא היית צריך לקחת (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: חמור הבית - אתון (נקבה)   שם באנגלית: Donkey, Domestic ass   שם מדעי: Equus asinus  

שמות נרדפים במקורות: חמרא, תרתק


נושא מרכזי: החמור כסמל לתכונות אנושיות?
 

ראו עוד במאמר "חברך קרייך חמרא, אוכפא לגביך מוש" (בבא קמא, צב ע"ב). לקריאה הקש/י כאן.
 

לנושאים נוספים העוסקים בחמור הבית - הקש/י כאן.

בסוגייתנו, ובמקורות נוספים בספרות חז"ל החמור משמש ככינוי גנאי לאדם. כבר מבין השיטין של פסוקי מקרא ניתן לקבל את התחושה שהחמור לא זכה למוניטין מכובד. למשל בפסוק: "קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם" (ירמיהו כ"ב י"ט). אחד המקורות בספרות חכמים, שקיבעו את תדמיתו של החמור כסכל, הוא המדרש על הפסוק: "וַיאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פּה עִם הַחֲמוֹר..." (בראשית כ"ב ה'). המדרש מסביר שאברהם מצווה על הנערים לשבת עם החמור, מכיוון שהם דומים לחמור בכך שכמו החמור הם אינם מבינים את שעתיד לקרות ליצחק בהר המוריה (ראו למשל במסכת יבמות סב ע"א). בביטוי - "חמור נושא ספרים" - שהתפתח בדורות מאוחרים יותר ניתן למצוא יחס דומה. זהו ביטוי המשמש ככינוי גנאי לאדם שלמד הרבה אך לא הבין את הדברים לעומקם ולכן אינו יכול ליישמם. המקור היהודי הקדום ביותר, שתיארוכו וודאי, בו מוזכר הביטוי הוא "חובת הלבבות" מסוף המאה ה–11 (שער ג', שער עבודת האלוקים פ"ד). עד ימינו מקובל שם הגנאי "חמור", והוא משמש לעיתים קרובות בדומה למשמעותו בימי קדם.

בפרשת השבוע (ויחי), בברכת יעקב ליששכר, מופיעה התייחסות יוצאת דופן אל החמור כמייצג תכונות חיוביות: "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד" (בראשית, מט י"ד- ט"ו). ישנם פרושים רבים למשמעות ברכה זו, אך יש תמימות דעים שהברכה משקפת יחס חיובי אל החמור. כך למשל פירש רש"י, ש'חמור גרם' משמעו בעל עצמות, כלומר חזק. הפירושים השונים למשמעות ההשוואה של יששכר לחמור משתלבים היטב בתכונותיו הפיסיות וההתנהגותיות של החמור. בעל חיים זה מסתפק במועט, בעל אופי סבלני וכושר התמדה. החמור נאמן לבעליו ובעל כושר התמצאות מעולה. מפי ידידי טוביה קיל שמעתי שבמהלך סיור בעת שרות מילואים בדרום הם מצאו חמורים נטושים שהיו שייכים לחבורת מבריחים. בעזרת מעקב אחר התקדמות החמורים הם הצליחו לאתר את בעליהם.

ההתייחסות לחמור כבעל חיים טיפש כנראה מוטעית. אמנם דירוג האינטליגנציה של בעלי חיים בעייתי מאד אך מקובל לטעון שהחמור אינטליגנטי למדי. מבנה גופו ואורח חייו של החמור גרמו לכך שאין הוא יכול לברוח במהירות מטורפיו ולכן היה עליו למצוא חלופות אחרות לצורך הגנה. כתחליף לבריחה התפתחה אצל החומרים התנהגות הגנה אקטיבית הכוללת בעיטות ונשיכות. דרך הגנה זו חייבה התפתחות כושר למידה טוב על מנת לזהות טורפים ולהטמיע "לקחים" ממאבקים קודמים. במקביל הפכו החמורים לטריטוריאליים משום שיכולת הגנה טובה מבוססת גם על הכרות טובה עם השטח המעניקה אפשרות להימנע מלהתקרב למקומות מסתור שבהם עלולים לארוב טורפים. החיים כפרטים בודדים או של קבוצות קטנות המפוזרות על פני מרחבים גדולים חייבה את התפתחותה של תקשורת קולית טובה בין הפרטים. תקשורת קולית משמשת לאיתור בני זוג פוטנציאליים, להרחיק פולשים ואמצעי התרעה והרתעה של טורפים. על רקע זה ניתן להבין את נעירות החמורים העשויות להישמע במרחק עד כשלושה ק"מ. הנעירות משמשות את החמורים בעת מאבקים טריטוריאליים ובעת התגוננות מפני טורפים. אוזניהם הארוכות מאפשרות לחוש בוויברציות באוויר מרחוק והם בעלי כושר ראיה טוב למרחק. לחמורים חוש ריח מצוין והם אינם מסתפקים בבחינת אובייקטים בעזרת חוש הראיה אלא גם בהרחתם. חמורי בר מסוגלים לאתר מקורות מים בעזרת חוש הריח. להתאמות אלו יש חשיבות רבה באיתור טורף פוטנציאלי בעוד מועד.
 

התמונה צולמה בשמורה ה"חבויה" בעינות צוקים		הצילום באדיבות בית ספר שדה כפר עציון

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.