מקדיש בעין יפה ובעין רעה

נושא:
במשנתינו רבי שמעון אומר שהמקדיש שדה- הקדיש אותה ואת חרוב המורכב ואת סדן השקמה.
לעומת זאת, הסוגיה קובעת שרבי שמעון סובר שהמקדיש שדה- לא הקדיש את החרוב והשקמה ולא את הקרקע שתחתיהם !
תנועה זו בסוגיה מלמדת על מגמה, על "סוגיא אזלא".

 

שאלות תג"ל:
מה אומרת תנועת "סוגיא אזלא" לעומת פשוטה של משנה? מה אפשר ללמוד מן הפער הזה?

 

הסבר בדרך תג"ל:
נראה שיש מגמה בסוגיתינו להעצים את הגישה של מוכר ואף מקדיש "בעין רעה", כלומר להעצים את הבעלים ומרא קמא ולצמצם את זכותו של הלוקח ושל הקדש. השלכה של גישה זו היא שכאשר הקדיש אילן- לא הקדיש קרקע שתחתיה.

 

מה אתה חושב?
מה הקשר בין "סוגיא אזלא" בדעת רבי שמעון לבין דעת רב הונא בדף הקודם?