גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תל"ה מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף עד ע"א

"הקב"ה גוזר וצדיק מבטל" - בחינת איש המפר נדרו אשתו כביכול

מאמרנו יסוב על המימרא הי"ג באגדתא דרבה בר בר חנה במכילתין (עד.): "אמר לי (-אותו טייעא, סוחר ישמעאלי) תא אחוי לך הר סיני, אזלי... שמעתי בת קול שאומרת (-כביכול בשמו של הקב"ה) אוי לי שנשבעתי ("שנשבעתי מן הגלות, כדכתיב קראי טובא בנביאים". רשב"ם), ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי. כי אתאי לקמיה דרבנן, אמרו לי, כל אבא חמרא כל בר בר חנה סיכסא ("'כל אבא חמרא' - רבה בר בר חנה היינו רבי אבא בר חנה... 'חמרא' - כלומר שוטה כחמור, 'סיכסא' - שוטה...". שם), היה לך לומר מופר לך, והוא (-רבה בר בר חנה) סבר, דלמא שבועתא דמבול הוא (-דכתיב (ישעי' נד, ט) 'אשר נשבעתי מעבור מי נח' וגו', אותה שבועה היה רוצה להפר... ולפיכך לא רצה להפר". שם), ורבנן (-"דקרו ליה סיכסא אמרי") אם כן אוי לי למה (-"אם כן לא הוה ליה למימר 'אוי לי', אלא משום ד'בכל צרתם לו צר". שם).

התוס' במס' בכורות (לז. ד"ה מפירין) דקדקו בלשון: "ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי", הלא מדובר כאן מהתרת חכם, כאשר הבורא ב"ה כביכול רצה שיתירו לו שבועתו, וגבי חכם שייך לשון התרה, ומדוע אמרה הבת קול "מי מפר לי", וכתבו התוס' ד"לישנא דקרא נקט", כדמצינו בדברי הנביא ישעי' (יד, כז) לענין שבועות ה' להביא פורעניות על האומות: "כי ה' צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה".

ב'שיטה מקובצת' כאן מובאת הערה זו בשם גליון תוס', וז"ל: "מופר לך מופר לך, לאו דוקא מופר אלא כלומר מותר לך, אי נמי, יש כח ביד צדיקים לבטל גזרת הקב"ה ושבועה". התירוץ השני צריך ביאור, במה מתורץ לשון "מי מפר לי", מכח היסוד ש"יש כח ביד צדיקים לבטל גזירת הקב"ה ושבועה".

בביאור הדבר נביא מש"כ ה'תורת חיים' (כאן): "'עכשיו שנשבעתי מי מפר לי', נקט לשון הפרה ולא נקט לשון התרה, אע"ג דקיי"ל דבעל בלשון הפרה וחכם בלשון התרה, י"ל דהוא ית"ש לגבי צדיק וחכם כביכול כאשה לגבי בעלה דמיא, דלהכי נקרא משה רבינו (דברים לג, א; יהושע יד, ו) וכמה נביאים (שופטים יג, ו ח; ש"א ב כז; מ"א יב, כב ובעוד מקומות) 'איש האלקים', לפי שהוא יתברך גוזר גזירה והצדיק מבטלה בזכותו ותפילתו, וכמו אשה שהבעל מפר נדריה ודבריה, וכן דרשו חז"ל (מו"ק טז:) 'מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים' (ש"ב כג, ג), 'מי מושל בי צדיק', וגבי אשה נמי כתיב (בראשית ג, טז) 'והוא ימשול בך', ולכך קאמר 'דהוה ליה למימר מופר לך'".

וכך גם מביא אחד מתלמידיו בשו"ת 'מילי דאבות' (ח"ג יו"ד סי' ז), וז"ל: "זה לי כמה שנים שמעתי מאדמ"ו מרן החת"ס, דלכך קאמר בש"ס לשון 'מי מפר', הפרה בלשון בעל, דהצדיק נקרא 'איש' והוא מפר, שהקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה, כמו שאיתא במס' מו"ק... 'ומי מושל בי' כביכול 'צדיק מושל ביראת אלקים' עכ"ל". ואכן שורש הדברים איתא בדרשות חת"ס‏ (הנדמ"ח ח"ה הספדים דרוש ט): "כתיב (ש"ב כג, א) 'ואלה דברי דוד האחרונים וגו' נאום הגבר הוקם על וגו' צדיק מושל יראת אלקים', ואמרו חז"ל (מו"ק שם) 'צדיק מושל' על כביכול, כי הוא מבטל גזירותיו, ונראה לי, על כן אמר 'נאום הגבר' דייקא, כי אותו צדיק שהוא בבחינת גבר וזכר, איש אלקים בעלה דמטרוניתא, הוא יכול לבטל גזרותיו, כבעל המיפר לאשתו, כמו שאמרה בת קול 'עכשיו שנשבעתי מי מיפר לי', אמנם מי שאינו בבחינת גבר, אלא בחינת נקבה ומקבל מלמעלה, אינו יכול להפר שבועה שלמעלה".

ומבאר בזה באופן נפלא הפסוק במחלוקת קרח (במדבר טז, ד): "וישמע משה ויפל על פניו", וברש"י: "'ויפול על פניו'... שכבר זה בידם סרחון רביעי, חטאו בעגל (שמות לב, יא) 'ויחל משה', במתאוננים (במדבר יא, ב) 'ויתפלל משה', במרגלים (שם יד, יג) 'ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים', במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו", ואילו בגמרא (סנהדרין קי.) איתא: "'וישמע משה ויפול על פניו', מה שמועה שמע, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, שחשדוהו מאשת איש", וכתב החת"ס לבאר באופן שפיררש"י ודברי הגמרא יעלו בקנה אחת, ואלו הן דבריו: "אך נלע"ד לומר, עכשיו (-אחרי חטא המרגלים) נולד התרעומות, ולא מקודם, כי איך יעלה על דעתם לאמר 'כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו', והלא הבינו כי קדושת משה רבינו ע"ה עולה על קדושת העדה... והנה עד עכשיו חשבו אף על פי שכל העדה קדושים ובתוכם ה', מ"מ משה רבינו ע"ה גבר הוא בעלה דמטרוניתא (עי' זוהר בראשית כא, ב), אבל עכשיו נאמר (עי' במדבר יד, כא כב; דברים א, לה) 'חי אני אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה' וגו' (נמצא שהיתה שבועת הבורא ית' שלא יכנסו המרגלים באר"י), ומשה רבינו ע"ה לא ביטל השבועה, א"כ חשדוהו שאיננו 'איש אלקים', אלא 'חשדוהו באשת איש' - שהוא נקבה ומקבל מאיש למעלה, וא"כ 'מדוע תתנשאו על קהל ה''. ולפי זה נולד התרעומות אחר מרגלים ולא קודם, והוי ליה 'סרחון רביעי', על כן: 'וישמע משה ויפול על פניו' ש'שמע שחשדוהו באשת איש' כנ"ל, ושהוא סרחון רביעי, לולי כן היה מתפלל עליהם לרחם ולחונן אותם" (וע"ע דרשות שבת פרה דרוש יז).

החת"ס (דרשות ח"ג קיח) הוסיף עוד לבאר ביסוד זה לשון הבת קול: "אוי לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי" - "דבהקב"ה לא שייך הותר על פי חרטה, אלא הפרה כהפרת בעל, כביכול ת"ח איש אלקים בעלה דמטרוניתא, ועל כן היה צריך לומר 'אוי לי', שיהיה עינוי נפש, דאי לאו הכי אינו יכול להתיר, וענין העינוי על דרך (שופטים י, טז) 'ותקצר נפשו בעמל ישראל'".

עוד מבאר שם בזה מה שזלזלו רבנן ברבה בר בר חנה ואמרו: "כל אבא חמרא כל בר בר חנה סיכסא", משום ש"גבי הפרה הדין שצריך להפר ביום שמעו, ואם לא הפיר הנדר קיים, והנה השבועה היה שם על הגלות, וא"כ אם רבב"ח היה אז תלמיד חכם, ולא היה מפיר, א"כ הנדר קיים, ולא יוכל לגאול עוד ח"ו, לכך אמרו ליה 'כל אבא חמרא' כו', ואין אתה ת"ח, ואין הנדר קיים" (ע"ע 'תורת חיים' סנהדרין קי.; 'פתח עיניים' כאן).