"משה אמת ותורתו אמת"
הרב דב קדרון
בבא בתרא עד ע"א
רבה בר בר חנה שמע שבלועי קרח אומרים: "משה אמת ותורתו אמת והן בדאין".
הגרי"ז מבריסק (סימן קלא) הסביר את כפל הלשון "משה אמת ותורתו אמת" על פי מה שמנה הרמב"ם (בפירוש המשנה לפרק חלק) בי"ג עיקרי האמונה: היסוד השביעי נבואת משה רבנו ע"ה, שנאמין כי הוא אביהם של כל הנביאים וכו', והיסוד השמיני היות התורה מן השמים, שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה על ידי משה רבנו ע"ה שהיא כולה מפי הגבורה.
קרח ועדתו כפרו וחלקו על שני עיקרים אלו, גם על עצם נבואת משה שאמרו שמשה נטל הגדולה לעצמו ולאהרן שלא על פי ה', וגם כפרו בתורה שחלקו על משה שאמר שטלית שכולה תכלת חייבת בציצית. כך נאמר גם בירושלמי (פרק חלק ה"א): רב אמר קרח אפיקורס היה וכו' באותו שעה אמר קרח אין תורה מן השמים ולא משה נביא ולא אהרן כהן גדול. על שני דברים אלו אמר משה: "בזאת תדעון כי ה' שלחני", כלומר שכל מעשי היו על פי נבואה בשליחות המקום, וגם "כי לא מלבי", כלומר התורה שבידינו נמסרה לי מפי הגבורה ולא מלבי.
על שני הדברים הללו הם עשו תשובה, והודו ש"משה אמת ותורתו אמת".
הרמב"ם (בפירוש המשנה שם בסוף היסוד השמיני) כותב: "והמאמר המורה על היסוד הזה הוא מה שנאמר בזאת תדעון כי ה' שלחני וכו' כי לא מלבי" והביא הרמב"ם את הפסוק הזה לראיה על היסוד שתורה המצויה בידינו היא מפי הגבורה ביד משה.
