דרכים שונות בקנין מטלטלין

נושא:
יש דרכים שונות לקנות מטלטלין: מסירה, משיכה והגבהה. לקנינים הללו יש מנגנונים שונים. נשתמש במושגים המוכרים של בעלות ורשות כדי להבין את ההבדלים ההלכתים ביניהם.
אביי ורבא מסכימים, וכן לפי בעל הסוגיא התנאים מסכימים:
מסירה- קונה ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם.
משיכה- קונה בסימטא ובחצר שהיא של שניהם.
הגבהה- קונה בכל מקום.
יש מנגנונים שונים

 

שאלות תגל:
למה? מה ההבדל בין שלשת הצורות של קנין מטלטלין?

 

הסבר בדרך תג"ל:
קנין מסירה - כשמה כן היא, מסירה מן המקנה לקונה.
בתור שכזה, האדם שנמסר לו קונה קנין מהותי וגמור בעלות על החפץ. הוא שלו לגמרי.
מסירה אינה תלוית רשות ומקום. היא מועילה אפילו ברשות הרבים או ברשות של אחרים.
לעומת זאת, קנין משיכה היא על ידי הכנסת החפץ למקום חדש שהקונה קבע. במובן מסוים זוהי הכנסה לתוך רשותו של הקונה. אדם יכול לקבוע רשותו (באופן זמני) בסימטא או בחצר של שניהם.
במשיכה הוא מכניס את החפץ לרשותו ובכך קנה אותה. ברשות הרבים או ברשות אחרים אין לאדם זכות לקבוע שם רשות אפילו באופן זמני. לכן משיכה שם אינה קונה.
הגבהה קונה בכל מקום. הגבהה קונה בעלות באופן מלא בלי תלות על מקום ורשות.
כשהקונה מגביה חפץ- היא נעשית שלו.

 

מה אתה חושב?
למה מסירה לא קונה ברשות בעלים, ברשות מיוחדת למוכר?