מי צריך לעשות חשבון?
הרב דב קדרון
בבא בתרא עח ע"ב
על הפסוק (במדבר כא, כז): "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן", דרשו חז"ל:
המושלים - אלו המושלים ביצרם; בואו חשבון - בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה; תבנה ותכונן - אם אתה עושה כן, תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא וכו'.
החיד"א (פתח עינים) כותב שדרשות מהסוג הזה הן בדרך כלל מסוג "הפשט של הרמז", כי ידוע שיש בתורה הקדושה ארבעה חלקים, פרד"ס, וכל חלק כלול מארבעתם, כלומר יש בכל חלק את כל הארבעה, לדוגמה: הפשט של הפשט, הרמז של הפשט, הדרש של הפשט והסוד של הפשט, וכאן זהו הפשט של הרמז.
מאמר זה הוא אחד המקורות הברורים לחיוב של לימוד המוסר, כפי שכתוב בספר אור ישראל (שערי אור אות ד) שהחכמים גאוני הדורות החסידים שעמדו אחרי חכמי התלמוד חברו ספרים שלמים בחכמה זו. והם משולים לבתי מרקחת גדולים, אשר נמצאו בהם כל התרופות שבעולם לתחלואי הגוף. כמו כן המציאו לנו הגאונים החסידים הללו את כל הרפואות למחלת הנפש.
אמנם מובן מאליו. כי כשם שלא יוכלו להועיל כל בתי מרקחת וכל הסמים שבעולם לתחלואי הגוף אם החולה לא ירצה לבקש מזור למחלתו ויתרפה ויתעצל וימנע לקבל הסמים והרפואות. יהיה מאיזה סיבה שתהיה. כן לא יועילו כל ספרי יראה ומוסר שבעולם להעלות מזור לתחלואי הנפש, אם האדם ימנע ללמוד ולהגות בהם. על כן יאמרו המושלים: בואו חשבון, כדי להוציא לפועל את הרפואה.
