גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תל"ז מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף פט ע"ב

איסור אונאה במדה ובמשקל ובמשורה - אם הוא בפחות משוה פרוטה

אחת מתרי"ג מצוות שבתורה היא הלאו: "לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה" (ויקרא יט, לה), דהיינו, "שהזהירנו מעשות עוול במדידת הארץ והמדות והמשקולות" ('ספר המצות' להרמב"ם, מצות ל"ת רעא). וכתב 'החינוך' במצוה זו (מצוה רנח): "שלא להונות במדות הלח והיבש ולא במאזנים, ובכלל מדות הוא גם כן מדידת הקרקעות, וכל דבר הנמדד בין בני אדם, כגון בגדים, שנאמר 'לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה'... ולמדנו מכאן - כי התורה הקפידה על המדות בכל שהוא, כלומר, שאע"פ שבשאר גזלות לא תקפיד התורה אלא בפרוטה, בענין המדות תקפיד בכל שהוא". הרי שאיסור אונאה במדות ומשקלות הוא גם בפחות משוה פרוטה, ולא כשאר איסורי גניבה וגזילה שהאיסור הוא בשוה פרוטה, כמו שכתב הרמב"ם בהל' גזילה (פ"א ה"א): "כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה עובר בלא תעשה...", וכ"כ בהל' גניבה (פ"א ה"א): "כל הגונב ממון משוה פרוטה ומעלה עובר על לא תעשה...", והאמנם שגם פחות משוה פרוטה אסור לגנוב ולגזול, זה אינו אלא מצד הדין של חצי שיעור אסור מן התורה, ואילו איסור הלאו אינו אלא בשוה פרוטה, אולם באיסור אונאת מדות ומשקלות הקפידה התורה אפילו בכל שהיא.

החינוך עצמו לא כתב איפה מצינו שהתורה הקפידה בענין המדות אפילו בכל שהיא, אכן הדברים מפורשים ב'ספר יראים' (סי' ריח): "וצריך במדות אף אם לא יהיה שוה פרוטה בגרעון, שהרי הקפידה תורה במשורה שלא ירתיח", ומקורו הוא במכילתין (פט, ב; וע"ע ב"מ סא, ב): "תנו רבנן, 'לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה' במדה זו מדידת קרקע... במשורה שלא ירתיח", והיינו, ש"לא יעשה בענין שתעלה הרתיחה ותראה המדה כאילו היא מלאה אפילו היא קטנה מאד" (עי' טור סי' רלא ס"ו), ונתקשו התוס' (ד"ה ובמשורה): "וא"ת פשיטא דגזל גמור הוא תיפוק ליה משום לא תגזול", וביתר ביאור מובא הקושיא בשטמ"ק בשם תוס' הרא"ש: "ואם תאמר, היכי דמי אי דליכא שוה פרוטה מאי איסורא איכא, ואי דאיכא שוה פרוטה פשיטא שהוא גזל גמור", התירוץ שתירצו התוס' והרא"ש על קושיא זו "דאתא קרא להתחייב משעת הרתחה", והיינו, שאכן אין האיסור אלא בשוה פרוטה, וחידוש התורה הוא שהאיסור הוא מיד בשעת ההרתחה גם קודם הגזילה, ואילו היראים - מחמת קושיא זו חידש שהקפידה התורה לענין מדות הוא גם בפחות משו"פ, וזהו שאסרה התורה "שלא ירתיח", כי גם בפחות משו"פ אסרה התורה, ודבר זה לא נמצינו למדים מלא תגזול שאינו אלא בפרוטה.

וכ"כ ה'טור' (שם): "וכשמודד דבר לח לא יעשה בענין שתעלה הרתיחה ותראה המדה כאילו היא מלאה אפילו היא קטנה מאד שאין ברתיחה שוה פרוטה", ועי"ש בב"ח שמקור דברי הטור הוא כפי שכתב היראים (ועי' מנ"ח [מצוה זו] בדעת הטור, שאין האיסור כ"א מחמת הדין של חצי שיעור, ועעו"ש דין ודברים בדעת הרמב"ם - שהסיק המנ"ח שאינה כדעת החינוך, אכן גם בדעת הרמב"ם כתב הב"ח שסובר כהחינוך, וע"ע בארוכה בספר 'אבן האזל' הל' גניבה פ"ז ה"א).

לעומת זה, הרבה ראשונים חולקים וסוברים שאיסור אונאת המדות הוא רק בשו"פ כבשאר איסורים שבממון, כמו שמבואר בדברי התוס' והרא"ש בסוגיין, וכ"כ הסמ"ג (לאוין קנב): "ובמשורה שלא ירתיח, שלא ישפוך לתוך המדה במקום גבוה כדי שיעלה הקצף... ונראה כמלא, ולענין זה יש בה שוה פרוטה כגון בדבר יקר" (וע"ע 'רבינו בחיי' פר' קדושים יט, לה; 'רבינו ירוחם' נתיב תשיעי ח"ה).

ה'מנחת חינוך' (שם) האריך בדעת בעל החינוך, ואחד הנדונים לאור דברי החינוך הוא ממה שהקשו במס' בבא מציעא (סא, ב): "א"ל רב יימר לרב אשי, לאו דכתב רחמנא במשקלות למה לי (הלא אפשר ללמדו מאיסור גזל), א"ל לטומן משקלותיו במלח... לעבור עליו משעת עשייה (כלומר, משעת המשקל והמדידה)", ואם כדברי החינוך שבאיסור אונאה במדות ובמשקלות אסרה התורה גם בפחות משו"פ, מה הקשו, הלא גזל אינו אלא בשו"פ (וכ"ה הגרי"פ ברלין בהגהותיו על החינוך שם). ישנם אחרונים (ראה שו"ת 'מהר"י אסאד' ח"ג סי' רלג; 'תועפת ראם' על היראים שם; ביאור הגרי"פ פערלא לספר המצות להרס"ג ח"ב ל"ת פז) שתירצו, כי הנה בפסוק שנאמר בו האיסור של אונאה במדות ומשקלות נאמרו בו כמה דברים: "לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה", ואיסור אונאה במדות ומשקלות בפחות משו"פ ילפינן ממה שנאמר "במשורה", וכמו שדרשו חז"ל "שלא ירתיח", ואילו קושית הגמרא היא במה שנאמר "במשקל", ועל כך הקשו: "לאו דכתב רחמנא במשקלות למה לי", כי הלא עצם איסור גזילה וגניבה נלמד מלא תגזול, ואם לענין פחות משו"פ הרי כבר נאמר "במשורה", ולכן הוצרכו לחדש דין נוסף, שהאיסור הוא כבר משעת העשייה והמדידה, בעוד שעדיין לא גנב בפועל.

תירוץ נוסף מצינו באחרונים (ראה 'דברות משה' ב"מ סי' עב הערה יג; 'קונטרסי השיעורים' שיעור כה), שיסוד הדבר שהאיסור הוא גם בפחות משו"פ לא חידשו חז"ל כי אם לאחר שתירצו בגמרא שהאיסור הוא משעת העשייה והמדידה - גם קודם הגניבה, כי לפי הס"ד שאיסור אונאה במדות ובמשקלות נלמד מלא תגזול, הגדרת האיסור היא במה שעשה מעשה הגניבה וחיסר ממונו של חבירו, א"כ אין סברא לומר שעובר בפחות משו"פ, שהרי זה ככל לאוין שבממון שנוהגים דוקא בשוה פרוטה. אכן, לאחר שתירצו שהלאו בא לאסור משעת העשייה והמשקל, נמצא שהאיסור אינו מטעם חיסור ממונו של חבירו - שהרי עדיין לא חיסרו כלום, אלא שהתורה הקפידה על עצם עשיית משקל של עול, וכיון שכן אף בפחות משוה פרוטה אסור, כי גם בפחות משו"פ יש כאן מעשה של עול, במה שגונב דעתו של חבירו, ולכן לא תירצו שהלאו בא לאסור גם בפחות משו"פ, כי לולא ההקדמה שהאיסור הוא משעת העשייה, לא היינו מרבים לאסור גם פחות משוה פרוטה, ודו"ק.