שאיפה לגדול או להתגדל? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
בבא בתרא צח ע"א
א"ר יהודה אמר רב: כל המתגאה בטלית של ת"ח ואינו ת"ח - אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, כתיב הכא ולא ינוה, וכתיב התם אל נוה קדשך.
אף אחד מאיתנו לא מושלם, ובכל זאת נהגו צדיקים לומר על משקל המשנה (פאה ח, ט) שמי שעושה עצמו כחיגר וכו' אינו נפטר מן העולם עד שיהיה כזה, שגם מי שעושה עצמו כחסיד וירא שמים, אף על פי שאיננו כזה, לא יפטר מן העולם מבלי שאכן יהיה כזה.
אולם, אבל איפה עובר הגבול בין להראות פנים כאילו אני אוחז במקום רוחני מסויים, בשעה שאינני באמת אוחז שם, כדבר שיש בו מידה של שאיפה רוחנית, ובין מצב שבו הדבר נעשה עניין שלילי ומאוס?
תשובה לשאלה יסודית זו עונה רבי אריה לייבוש הלברשטם, האדמו"ר מצאנז – ז'מיגראד (אריה שאג, ג – דברים, עמ' תז), על בסיס דברי הגמרא הללו.
שכן, על פניו דברי הגמרא נראים תמוהים, הרי מה הייתה ההוא אמינא לומר שמי שמתגאה בטליתו של תלמיד חכם בשעה שאיננו כזה יכנס למחיצתו של הקב"ה, הדבר ברור שהוא לא יכנס, הרי הוא איננו תלמיד חכם!?
אלא, שההיגיון שאיתו פתחנו הוא זה שמוביל את הגמרא לומר כך. משום שהיינו חושבים, שברגע שאדם מתהדר בטליתו של תלמיד חכם, הרי זה אות וסימן שהוא מבקש גם להיות כך, לכן גם אם הוא איננו אוחז במדריגת תלמיד חכם, עצם השאיפה לגדול היא זו שתזכה אותו להכנס למחיצתו של הקב"ה.
אלא שזה לא כך, ומדוע?
מפני שיש שני סוגים של אנשים: אחד שמבקש לגדול ולהיות תלמיד חכם מצד האמת שבדבר וגדלות העניין, ולכן הוא עושה את עצמו ככזה, למרות שהוא איננו אוחז שם. אולם מאידך גיסא, יש אחד שמבקש להדמות לתלמיד חכם, לא מצד גדלות העניין והאמת שבדבר, בזה הוא איננו מאמין, והוא גם לא באמת רוצה בזה, אלא הוא רוצה להתהדר בטליתו של התלמיד חכם, הוא מבקש את הכבוד והיוקרה של התלמיד חכם, ולכן הוא עושה את עצמו ככזה.
היינו חושבים שאולי גם אחד כזה, כמו הראשון, גם הוא יזכה יום אחד לחסות תחת כנפי השכינה ולממש את החלום, אלא שעל זה אומרת הגמרא את האמירה החדה והברורה: אם מה שמניע ומוביל אותך הם הדברים החיצוניים והמאוסים שמתלווים לתלמידי החכמים, כמו הכבוד שהם מקבלים, הרי שלא תכנס למחיצתו של הקב"ה, מהסיבה הפשוטה שאינך מחפש את מחיצתו של הקב"ה, אלא את מחיצת הכבוד.
לאידך, מי שאכן מבקש קרבת אלוקים ומנהיג עצמו בדרכי קרבה זו, מובטח לו שגם יגיע אליה.
