תשלום בדולרים או בשקלים?

הרב דב קדרון

בבא בתרא צב ע"א
 

כאשר יש וויכוח בין קונה למוכר לגבי עסקה שעשו, לדעת רבי יהודה לפעמים ניתן לדעת על פי סכום הכסף ששולם מה כלול במכירה, וחכמים חולקים עליו, אולם רבותינו הראשונים כותבים שיש מצבים שבהם גם לדעת חכמים הדמים מודיעים, כפי שעולה משאלת הגמרא כאן.

הרה"ג יהודה סילמן שליט"א (בכתב העת הישר והטוב י, תש"ע, צט – ק) נשאל לגבי אשה שרכשה פאה, וסיכמה עם המוכרת שהסכום יהיה 1,400. אחרי שהמוכרת גזרה ועיצבה את הפאה למידותיה של הקונה, היא הוציאה צ'ק כדי לשלם 1,400 ₪, אולם אז אמרה לה המוכרת שכוונתה הייתה 1,400 דולר. הקונה טענה שהסכימה לקנות את הפאה רק משום שחשבה שמדובר בשקלים, ואין לה אפשרות לשלם סכום כזה של דולרים, והמוכרת טענה שהפסידה סכום רב, כי לא תוכל למכור את הפאה אחרי שעיצבה אותה עבור הקונה.

בתשובתו הוא כותב שאילו לא היו המוכרת והקונה מאמינות זו לזו, היה אפשר לומר שכיוון שסכום של 1,400 ₪ הוא זול מדי לפאה מסוג זה – היה על הקונה להבין על פי הסכום שאמרה המוכרת שאין כוונתה לשקלים.

אולם המוכרת האמינה לקונה שחשבה שמדובר בסכום בשקלים, ובארץ ישראל רוב המכירות מתבצעות בשקלים, בפרט בשנים האחרונות שהדולר איבד מחשיבותו ויציבותו, לכן עסקה זו נחשבת כעסקה שנעשתה ללא סיכום על המחיר בין הקונה למוכר, ושניהם יכולים לחזור בהם, וטענת המוכרת שהפסידה כתוצאה מעיצוב הפאה אינה מתקבלת, כיוון שלא הייתה הקונה צריכה להעלות על דעתה שכוונת המוכרת לדולרים ולא לשקלים, כפי שמקובל.