טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

המוכר פירות לחברו וזרען ולא צמחו – פירות

 

"מתניתין: המוכר פירות לחברו וזרען ולא צמחו, ואפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן; רבי שמעון בן גמליאל אומר: זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן" (בבא בתרא, צב ע"א).
 

הנושא המרכזי: תבואה וקטניות כ"פירות"

 

ראו בהרחבה במאמר "מצא פירות מפוזרין. וכמה? אמר רבי יצחק: קב בארבע אמות" (בבא מציעא, כא ע"א). לקריאה הקש/י כאן.

 

לנושאים נוספים שנכתבו על הפירות הקש/י כאן.

 

בשורות הבאות אצביע על כך שבספרות חז"ל שם העצם "פירות" מתייחס לא רק לפירות וירקות על פי ההגדרה הקולינרית אלא גם לתבואה וקטניות. במשמעות זו חז"ל "אימצו" למעשה את ההגדרה הבוטנית של "פירות".

במשנה בבבא מציעא (פ"ג מ"ז) נאמר: "המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה יוציא לו חסרונות: לחטין ולאורז תשעת חצאי קבין לכור, לשעורין ולדוחן תשעה קבין לכור, לכוסמין ולזרע פשתן שלש סאין לכור, הכל לפי המדה הכל לפי הזמן וכו'". רשימת הגידולים שהמשנה מונה כוללת תבואה וזרעי פשתן אך לא פירות במשמעות המקובלת. במסכת בבא מציעא (כו ע"ב) מיוחסת לפירות פעולת דישה שאפשרית רק אם נניח שהכוונה לתבואה: "הלוקח פירות מחבירו וכו'. אמר ריש לקיש משום רבי ינאי: לא שנו אלא בלוקח מן התגר, אבל בלוקח מבעל הבית חייב להחזיר. וכן תני תנא קמיה דרב נחמן: לא שנו אלא בלוקח מן התגר, אבל בלוקח מבעל הבית חייב להחזיר. אמר ליה רב נחמן: וכי בעל הבית בעצמו דשן?". מפרש רש"י: "דשן - וכי הוא עצמו דש את התבואה הזאת, הלא פועלים הרבה דשו אותה".

הלכה נוספת ממנה נוכל להסיק ש"פירות" הם תבואה קשורה לדיני אונאה: "אין מערבין פירות בפירות אפילו חדשים בחדשים ואין צריך לומר חדשים בישנים וכו'" (בבא מציעא, פ"ד מי"א). אומרת הגמרא על משנה זו (בבא מציעא, ס ע"א): "תנו רבנן: אין צריך לומר חדשות מארבע וישנות משלש דאין מערבין, אלא אפילו חדשות משלש וישנות מארבע אין מערבין, מפני שאדם רוצה לישנן". פירש רש"י: "ואין צריך לומר חדשים בישנים - פסק למכור לו ישנים לא יערב בהן חדשים, שהישנים יבישים ועושין קמח יותר מן החדשים ... מפני שאדם רוצה לישנן - מפני שעילוי דמיהן של חדשות אינן מפני שהן טובות כישנות, אלא שאדם רוצה לישנן, וזה שפסק עמו על הישנות - אינו רוצה לישנן, לפיכך אסור לערב בהו חדשות, ואפילו מעולות בדמים". היתרון ב"פירות" ישנים והרצון לישנן קשור כמובן לתבואה ולא לפירות עסיסיים או אגוזים. במשנה המובאת בהמשך הפרק (ס ע"ב): "איזהו נשך ואיזהו תרבית? איזהו נשך: המלוה סלע בחמשה דינרין, סאתים חטין בשלש אסור, מפני שהוא נושך. ואיזהו תרבית? המרבה בפירות. כיצד? לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור, וכן השער וכו'".

בגמרא בבבא מציעא (מז ע"ב) אנו לומדים: "כיצד? משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו וכו'. אמר רבי יוחנן: דבר תורה מעות קונות, ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה וכו'". החיטין משמשים כדוגמה לפירות. בהמשך המסכת (סא ע"ב) החיטים מוזכרים פעם נוספת כדוגמה לפירות: "ואיזהו תרבית המרבה בפירות, כיצד לקח הימנו חטים בדינר זהב וכו'". "ולמאן דסליק אדעתין מעיקרא דאמר רבי יוחנן אפילו כדורמוס הזה אלא מתניתין דקתני אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער, יצא השער פוסקין, היכי משכחת לה? מתניתין בחיטי דאכלבי וארבי, דמשוך תרעיה טפי"(1) (בבא מציעא, עב ע"ב).

גם במסכת ביצה (לה ע"ב) רש"י מזהה פירות כמיני תבואה: "משילין פירות דרך ארובה - מי שיש לו חטין ושעורין שטוחין על גגו להתיבש וראה גשמים ממשמשין ובאין התירו לו לטרוח ולהשליך דרך ארובה שבגג, והן נופלין לארץ וכו'". ה"ראש יוסף" מנמק מדוע לא ניתן לפרש שמדובר בפירות כפשוטם משום שרק חיטים ושעורים ראויים לשימוש בכל שלבי שהותם על הגג ולכן אינם מוקצה. בניגוד לכך פירות המונחים על הגג לייבוש אינם ראויים לאכילה עד גמר ייבושם. ייתכן לפרש באופן פשוט שרק חיטה ושעורה ניתן להשליך מבלי שינזקו. במשנה בבא בתרא (פ"ו מ"א) אנו לומדים: "המוכר פירות לחברו ולא צמחו ואפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן. רבן שמעון בן גמליאל אומר זרעוני גנה שאינן נאכלין חייב באחריותן". אין ספק שאין מדובר בפירות על פי ההגדרה הקולינרית שהרי הדיון כאן נוגע לזריעה שלא הצליחה. מדובר אם כן בזרעים שאמנם ניתנים למאכל דוגמת תבואה וקיטניות אך גם משמשים לזריעה ובכך שונים מזרע פשתן המשמש בעיקר לזריעה.

   

חיטת הלחם		שעורה תרבותית

  

 

---

(1) פירוש: ושואלים: ולמאן דסליק אדעתין מעיקרא [ולמה שעלה על דעתנו מתחילה] שאמר ר' יוחנן אפילו כדורמוס הזה, אלא מתניתין דקתני [משנתנו ששנה בה]: אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער, יצא השער פוסקין, היכי משכחת לה [איך מוצא אתה אותה] שאפשר לקבוע שער? ומשיבים: בחיטי דאכלבי וארבי, דמשוך תרעיה טפי [בחיטים הבאים מהמחסנים הגדולים ומן האוניות, שמשך שערם יותר] לפי שמדובר בכמויות גדולות מאוד.
 

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)