שעות הביקור הרצויות
הרב דב קדרון
בבא בתרא צג ע"ב
מנהג גדול היה בירושלים, מפה פרוסה על גבי הפתח כל זמן שמפה פרוסה - אורחין נכנסין, נסתלקה המפה - אין האורחין נכנסין.
רבנו גרשום מפרש שהמפה הפרוסה הייתה סימן שרצון בעל הבית שיכנסו אורחים, וכאשר לא הייתה המפה פרוסה היה זה סימן שלא היה רצון בעל הבית שיכנסו יותר.
רבי חיים פלאג'י זצ"ל (כף החיים סימן ו אות ט) כותב שמכאן יש ללמוד שאורח צריך להתאים את שעת בואו לזמן הנוח לבעל הבית, וזו לשונו:
מכאן אתה למד דכל אחד יזהר לפי מנהג מקומו שיודע באיזה זמן הוא קביעות הסעודה, שלא יתעכב מלבוא ויטריח לבעל הבית וגורם שהבעל הבית יהיה פוער פיו עליו והוא לא ידע וחוטא בסיבתו, ולפעמים איכא צער בעלי חיים, דבני הבית הם רעבים גם צמאים ומצפים מתי יבא, או יחשבו שאינו בא ואוכלים ולא יישאר לו מאומה, וכשהוא בא אחרי כן יהיה להם בושה גדולה, וכסיפא להו לבני הבית שאין להם ליתן לו ולערוך שולחן מחדש.
מכאן יש גם מקור למנהג שנוהגים בכמה בתי אבלים להודיע מה שעות הביקור המתאימות להם, כדי שהמבקרים יוכלו לדעת מתי הזמן המתאים לבוא.
אמנם יש גם אנשים יוצאי דופן שמסורים כל כולם לציבור, כפי שמסופר על מרן הרב קוק זצ"ל שכאשר מישהו שם שלט בכניסה לביתו שבו היה כתוב באילו שעות לבוא, הוא הסיר את השלט, כי תמיד, בכל שעה ובכל יום היה מסור לצורכי הציבור בלי הגבלה. זוהי כמובן מידת חסידות שלא כל אדם יכול להגיע אליה.
