ביטול מקח: מוחלט או חלקי?

נושא:
נחלקו תנאים בברייתא כשמקח בטל, האם המוכר משיב לקונה רק את התשלום שקיבל על המקח, או שצריך להוסיף גם פיצוי על ההוצאות שהוציא הקונה בגלל ההטעיה.
מחלוקת זו משקפת גישות שונות לבעלות בכלל.

שאלות תגל:
מהי הסברא במחלקת בברייתא בין 'תנא קמא': "...נותן לו דמי זרע" לבין 'יש אומרים': "אף הוצאה" ?

 

הסבר בדרך תג"ל:
אפשר לחשוב על ביטול מקח כביטול מוחלט. כשיש טעות, ולא היתה דעתו של הקונה על
מקח כזה- אז אין כלום. ביסוד גישה זו- שעיקר בעלות הוא קנין ועיקר הקנין הוא דעת. בלי דעת קונה- אין כלום, וצריך להחזיר את המצב לקדמותו לפני המקח. לכן הלוקח המוטעה יקבל בחזרה גם מה ששילם וגם את ההוצאות שהוציא.
אבל אם נסבור שעיקר בעלות הוא רשות, אז המציאות היא שהתשלום הוא ברשות המוכר והמקח ברשות הקונה. המצב הזה יש לו תוקף מסוים. אמנם בגלל הטעות המקח חוזר. ובכל זאת איזה "צללית" של המקח נשאר בתוקף. לכן מה שהוציא הלוקח, כלומר "נזק העקיף" של מקח הטעות- הוציא, ויקבל בחזרה רק את הכסף ששילם, שהוא ההפסד "הישיר" של ההטעיה.

 

מה אתה חושב?