איך יודע אדם אם הוא עניו?
הרב דב קדרון
בבא בתרא צח ע"א
רב מרי אומר שהפסוק (חבקוק ב, ה): "גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה" מלמד שאדם יהיר לא מתקבל אפילו על אשתו, והיא מבזה אותו.
רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל (יערות דבש חלק א דרוש ג) הסביר שההרגל נעשה טבע, ואם אדם מתנהג עם בני ביתו וזרעו בגאווה, אף שהם בניו וחייבים בכבודו, אחר כך כשיצא לחוץ וידבר עם אנשים אחרים, גם עמהם יתנהג בגאוה, ויהיה כל ימיו בגובה לב, כי כך הוא רגיל וזו דרכו, ולעומת זה כשמתנהג עמהם בענווה ושפלות רוח, ההרגל נעשה טבע, שמתנהג כן עם כל אדם, והוא עניו לכל אדם.
לכן כאשר רצו למנות את רבי אלעזר בן עזריה לנשיא הוא אמר (ברכות כז ב) שצריך להתייעץ עם אשתו, כי הסיבה שבגללה העבירו את רבן גמליאל מנשיאותו הייתה שהתנהג ברמה נגד רבי יהושע, וחשש רבי אלעזר בן עזריה לעצמו: אולי גם הוא בטבעו גאה, כי אין אדם מכיר את עצמו, וגאה שבגאים חושב נפשו לעניו, כי כאשר שאלו לחכם מה הוא הנקל שבאדם ומה הוא הקשה שבאדם, השיב הנקל שבאדם לרמות את עצמו, כי לרמות אחרים צריך רוב תחבולה ויגיעה ומרמה, ולעצמו מטעה בכל שעה ורגע. והקשה לאדם להכיר עצמו, כי אדם מכיר את חברו ויודע כל מומין שיש בו מכף רגל ועד ראש, ומום עצמו אינו רואה ומבחין כלל, וחושב היותו תמים בלי מום ודופי כלל, לכן רצה רבי אלעזר בן עזריה לעמוד על הבירור הנכון, ואמר שאם אני מתקבל לאשתי הרי אני עניו, ואם לאו הרי אני איש יהיר ח"ו:
