מהו סוד הקיום הנצחי?
הרב דב קדרון
בבא בתרא צט ע"א
נאמר בתורה על הכרובים שהיו על הארון (שמות כה, כ): "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו", אולם בדברי הימים (ב ג, יג) נאמר: "וּפְנֵיהֶם לַבָּיִת". לפי דעה אחת בגמרא בזמן שעם ישראל עושה את רצונו של מקום פניהם איש אל אחיו, ובזמן שאין עושים רצונו של מקום פניהם לבית.
הגראי"ל שטיינמן זצ"ל (אילת השחר שמות לח, כא) אמר שלמרות שבית המקדש הראשון שנבנה על ידי שלמה היה בדרגה רוחנית גבוהה, והכרובים עמדו בו כבזמן שעושים רצונו של מקום, בסופו של דבר הוא נחרב, משום שבנייתו לא הייתה בכוונה טהורה לגמרי.
דבריו מבוססים על הספורנו (שם) שכתב שהמשכן וכליו לא נפסדו, ועומדים לעולמים וגם לא נפל דבר מהם ביד האויבים, ובתורה מתוארות מעלות המשכן שבשבילן היה ראוי להיות נצחי ושלא ליפול ביד אויבים: שהיה משכן העדות וכו', ושהיו ראשי אומני מלאכת המשכן וכליו המיוחסים והצדיקים שבדור, ולכן שרתה שכינה במעשה ידיהם ולא נפל ביד אויבים, אבל מקדש שלמה שהיו עושי המלאכה בו גוים מצור, אף על פי ששרתה בו שכינה, נפסדו חלקיו, והוצרכו לחזק את בדק הבית, ונפל בסוף הכל ביד אויבים.
דבר שנעשה מתחילתו בתכלית הטהרה והקדושה לא יכול להינזק, ובית המקדש, שהוא מקום השראת השכינה בעם ישראל צריך להיבנות עם כוונה מושלמת לטובה, ובית ראשון כיוון שהייתה שייכות של גוים בבנינו, כשהגיע מצב של חטא יכול לבוא על זה כליה. לולא זה לא הייתה יכול להיות כליה, אלא הבניין היה קיים לעולם.
