חלוקת ירושה שיש עליה חובות

נושא:
סוגיתינו היא המשך לסוגיה הקודמת על חלוקה מוטעית של ירושה. כאן נחלקו רב ושמואל לגבי חלוקת ירושה כשנותרו חובות על המוריש. אם היורשים חלקו את הירושה ובא בעל חוב וגבה חלקו של אחד מהם- נחלקו רב ושמואל האם החלוקה בטלה או שהיא עדיין בתוקף. מחלוקת זו חושפת מחלוקת בהבנת מהות ירושה וחלוקתה, על רקע תפיסת בעלות בכלל.

 

שאלות תגל:
מהי הסברא מאחורי מחלוקת רב ושמואל?

 

הסבר בדרך תג"ל:
רב, כמו שלמדנו בסוגיה הקודמת, שם דגש על המושג קנין, כזכות מהותית ברכוש שמבוססת על מציאות. כאן, מכיון שהקנין שבחלוקה היה מבוסס על מציאות של ירושה, והירושה היתה תחת שעבוד בעל החוב של המוריש- אז היורשים יורשים גם את החוב. "האחין שחלקו-יורשין הן". כל היורשים חייביים להשתתף בתשלום החוב, ואחר כך חולקים מחדש. זו דעת רב.
שמואל, כפי שלמדנו כבר, שם דגש על המושג רשות. מי שהממון בידו, ברשותו - זוכה. חלוקת יורשים היא סידור מעשי ad hoc. החלוקה קובעת רשות ושליטה מעשית , והיא יוצרת מצב של "מוחזקות" גמורה ונפרדת לכל יורש, כמו "לקוחות שלא באחריות". לכן, כאן כל יורש לאחר חלוקה מחזיק את חלקו באופן עצמאי. אם בעל חוב גבה את חלקו, אז זה "בעיה" שלו בלבד.

 

מה אתה חושב?
מהי הסברא של רב פפא שסובר
"אחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן... מקמצין"?