שבט מישראל קיים לעולם

הרב דב קדרון

בבא בתרא קטו ע"ב

יש מסורת בעם ישראל ששבט מישראל לעולם לא יכלה. כך נאמר בפירוש במלאכי (ג, ו): "וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם", וכן נאמר (שופטים כא, יז): "וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל".

המשך חכמה (במדבר ט, י) מבאר שמזמן מתן תורה עד חטא העגל היה כל יחיד מישראל במעלה של ציבור, והיו ראויים כל יחיד ויחיד מישראל להשראת שכינה בפרהסיא, כמו ששרתה במשכן ובמקדש בימי שלמה, ולכן לא היה דין כרת ביחיד. רק אחרי חטא העגל נפסקה המעלה מן היחיד וחזרה אל הצבור בכללם. ולכן קבעה התורה שביחיד יש עונש כרת, אבל אין עונש כזה בשבט, שלעולם אינו כלה.

על פי זה ביאר מהרי"ל דיסקין (בראשית מט, טז) את הפסוק: "דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל", וזאת על פי פירוש רש"י שפסוק זה מתייחס לשמשון, כי על פי הנאמר בירושלמי (סוטה פ"א ה"ח) היו הפלשתים יראים ממנו עשרים שנה אחר מותו כמו שהיו יראים ממנו עשרים שנה בחייו, כלומר שגם אחרי מותו של שמשון הוא כאילו המשיך לחיות, ובזה הוא היה דומה לציבור, או לשבט שלעולם אינם מתים, לכן אמר יעקב אבינו שהוא ידין את עמו כאחד שבטי ישראל, לומר שכשם ששבט לעולם אינו כלה ואינו מת, כך גם שמשון המשיך לחיות גם אחרי מותו, וכאילו לא מת.