אדם צריך לשתף רגשות

הרב דב קדרון

בבא בתרא קטז ע"א

לרבי יוחנן היו עשרה בנים שמתו, וכאשר הוא היה מנחם אבלים היה אומר להם "דין גרמא דעשיראה ביר", ומסביר הרשב"ם: "נשאר אצלו שן אחד מבניו ובו היה מנחם למרי נפש האבלים".

הגראי"ל שטיינמן זצ"ל (אילת השחר בראשית לז, לה) אמר שצריך ביאור במה התנחמו בזה אבלים אחרים, מה מנחמם במה שמתו לו עשרה בנים.

והוסיף שיש גם לשאול על חתן הרוצה שישתתפו בשמחתו אף על פי שהוא שמח, ומה צריך שישמחוהו, אלא שזה טבע האדם שאינו יכול לשמוח עם עצמו כראוי ומוכרח שאחרים ישתתפו עמו בשמחתו, כי אדם אינו יכול לשמור רגשותיו בעצמו.

כך הוא ביאר גם את הסיבה לכך שיוסף סיפר את חלומותיו לאחיו, למרות שידע שזה ירגיז אותם, על פי מה שכתב הר"י מוסקאטו (מובא בהקדמה לספר משובב נתיבות מאחיו בעל הקצוה"ח), שאם היה אפשר לאדם עלותו השמימה לראות בצבאות מעלה סדרם וישרם, לא היה מתענג בהשגתו עד שובו הנה לספר לחבריו את המראה הגדול ההוא, כי עיקר הנחת שיש לאדם היא כאשר יש לו אפשרות לשתף ברגשותיו אנשים אחרים.

וכך הוא גם עניין הנחמה, כדי להתנחם צריכים להרגיש השתתפות אחרים בצערו, וזאת הייתה פעולת רבי יוחנן להראות שמרגיש ומשתתף בצער האבלים ועל ידי כך שגורם להם להרגיש שיש שותף לרגשותיהם – ניחמם. והקב"ה עשה כך בשביל שאנשים ירגישו קשר זה עם זה.