קנין אחריך
בבא בתרא קכה ע"ב
"אמר רבי אלעזר... כל האומר אחריך, כאומר מעכשיו דמי".
מספרת הגמרא שאדם אחד בבבל צוה בצוואתו: "נְכָסַי לְסַבְתָּא, וּבַתְרָהּ לירתאי" - כלומר ואחריה ליורשיי. פירוש הדברים שהוא מוריש את נכסיו לאימו הזקנה. אבל כוונתו רק לכך שהסבתא תשתמש בחייה בנכסים כרצונה, ואין רצונו שלאחר פטירתה יורשיה יירשו את אותם נכסים. רצונו שלאחר פטירת הסבתא יירשו את הנכסים יורשיו שלו עצמו בלבד.
גם בסוגיות נוספות אומרת הגמרא שאפשר להקנות באופן שכולל את ההגבלה של "אחריה" או "אחריך".
למה באמת? כיצד אפשר לבצע את ההקנאה החוזרת מהסבתא אל המקנה או אל יורשיו? הרי כידוע אי אפשר לבצע עכשיו קנין שיחול לאחר זמן, אפשר רק להודיע שהקנין עצמו יתבצע לאחר זמן, ולכן בקנין שטר למשל צריך שבזמן שיתבצע הקנין יהיה השטר ברשות הקונה, כי רק אז יתבצע הקנין.
והיות שכך, אי אפשר להקנות חפץ בקנין הגבהה ולהתנות שלאחר שנה החפץ יעבור לרשות פלוני או בחזרה לרשות המקנה. וראיה לכך שכך הדין, שאם לא כן למה אמר רבי זירא במסכת סוכה (מו ע"ב) שאדם לא יתן את לולבו לקטן ביום טוב הראשון של סוכות שכתוב בו ולקחתם לכם – שהלולב צריך להיות שלו, והסביר רבי זירא שהקטן יכול לקנות ולזכות אך הוא לא יכול להקנות בחזרה, והנוטל אחריו לא יצא ידי חובה בַּלולב שאינו שלו. ואילו אפשר היה להקנות לזמן קצוב היה רבי זירא מדריך כיצד כן להקנות לקטן את הלולב - לדקות קצובות.
ואכן אומרת הגמרא בהמשך הדף שלנו: "אמר רבי אלעזר... כל האומר אחריך, כאומר מעכשיו דמי". הגמרא אמנם הביאה את דברי רבי אלעזר כדי לפתור קושי אחר, אבל דבריו הם מענה גם לשאלה זו - בקנין אחריך לא יחול שום דבר לאחר זמן, אלא הכל חל מיד.
אבל חוזרת השאלה, כיצד הכל חל מיד? הרי לכאורה יש כאן סתירה, בתחילה הנכסים מוקנים מהמקנה לסבתא, ובזמן מותה הקנין הפוך - הנכסים מוקנים בחזרה למקנה ויורשיו!
אלא שאין כאן סתירה כי אין זו מתנה לזמן אלא שיור.
כלומר, אדם יכול הרי להקנות דקל לפירותיו, כלומר שמצד אחד הוא לא מקנה את כל הדקל כולו, ומצד שני הוא גם לא מקנה רק את פירות הדקל שהרי הם לא צמחו עדין. אלא הוא מקנה חלק מהדקל עצמו – את הזכות בדקל לאכול את פירותיו. אדם יכול גם להקנות חלק אחר, למשל דקל לפירותיו הצפוניים בלבד. כמו כן אדם יכול להקנות את כל הזכויות בנכסים חוץ מזכות אחת - הזכות להוריש את הנכסים ליורשים, את הזכות הזו הוא משייר ומשאיר לעצמו. ולכן הוא גם רשאי לצוות: נכסי לך, ואחריך לפלוני, ואז באותו קנין שעושה הקונה, הוא גם מזכה לאותו פלוני את זכות הירושה שבנכסים.
ומה קורה אם אמר נְכָסַי לְסַבְתָּא ואחריה ליורשיי, אבל התברר לבסוף שלא היו לו יורשים?
במקרה כזה תנאי ההגבלה הופך לבלתי רלוונטי, ולכן דבריו הראשונים נְכָסַי לְסַבְתָּא מתגלים כחסרי סיוג, ויורשי הסבתא כן יירשו את הנכסים לאחר מותה.
