חירות האשה לעומת מחויבות לשבט

נושא:
חז"ל, במדרש יצירתי, הרחיבו את האפשרות של אשה יורשת להינשא מחוץ לשבט שלה. יש כאן אמירה על החשיבות של זכות אשה להינשא למי שהיא רוצה מול השיקול של שמירה על שלימות נחלת השבט.

 

שאלות תגל:
מהו הרעיון מאחורי צמצום מצוות התורה האוסרות על אשה יורשת להינשא מחוץ לשבט שלה?

 

הסבר דרך תג"ל:
אחד מהמאפיינים המצויים במדרשי הלכה של חז"ל: במקום הפשט של פסוק שבו הפסוק נראה רצוף ואחיד-
החכמים יוצרים הבחנה, ובעקבות זאת- מתח רעויני וערכי. כאן, תחילת הפסוק "לטוב בעיניהם תהיינה לנשים" עומד בפני עצמו ומביע זכות האשה לבחור לעצמה עם מי להתחתן. בהמשך הפסוק והפרשה יש מצוות שמחייבות אשה יורשת להינשא דוקא לאיש מאותו השבט, כדי לשמור את הנחלה בתוך השבט.
חז"ל צמצמו את השמירה על שלימות נחלת השבט לאותו דור בלבד, ואף הוציאו את בנות צלפחד עצמן מן המצוה !
כל זה לטובת הערך של חופש הבחירה של נשים בבן זוג. בעצם, יש כאן שתי פנים לזוגיות. מצד אחד, יש דעת ורצון אישיים, ומצד שני, השתייכות לרשות המשפחה והשבט.
בסך הכל, יש כאן מתן עדיפות ל חופש בחירה האישית של האשה. יחד עם זה יש שמירה על מורכבות על ידי מתן ביטוי (מצומצם) לצד של השתייכות לרשות של משפחה ושבט- לאותו דור בלבד.

 

מה אתה חושב?
איך חז"ל "מסוגלים" לדרוש את המקרא נגד פשוטו, ואף לקבוע הלכה על פי הדרש?