![]() |
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן – כבש האליה
"משנה. אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו, ולא בזוג אף על פי שהוא פקוק, ולא בסולם שבצוארו, ולא ברצועה שברגלו. ואין התרנגולים יוצאין בחוטין, ולא ברצועה שברגליהם. ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן. ואין הרחלים יוצאות חנונות וכו'" (שבת, נד ע"ב).פירוש: משנה. במשנה זו רשימה נוספת של דברים שאסור להניח לבהמה לצאת בהם בשבת. אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו מבעוד יום, ולא בזוג (פעמון) אף על פי שהוא פקוק במוך כדי למנוע מהענבל לקשקש בתוכו ולהשמיע קול, ולא בסולם (שמהותו תבואר בגמרא) שבצוארו, ולא ברצועה שברגלו וכן אין התרנגולים יוצאין בחוטין ולא ברצועה שברגליהם ששמים להם לסימן, ואין האילים הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן, שהיו נוהגים לעשות מתחת לאליותיהם של כבשים מגודלים כעין עגלה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לריכוז המאמרים שנכתבו על הכבש הקש/י כאן.
הזכרים בהם עוסקת המשנה הם זכרי כבש האליה. האַלְיָה היא השומן הרך בזנבו של הכבש. שומן האליה משמש כמאגר אנרגיה לכבש בעונות מחסור, בדומה לדבשת אצל הגמל. משערים כי האליה נוצרה ממוטציה של כבש-הבית בעל זנב ארוך. אלית הזכר גדולה ובולטת יותר מאשר בנקבה. משקל אלית הכבשה מגיע ל- 6 ק"ג ואצל האיל עד 10 ק"ג. על תפקיד העגלה כתב רש"י: "עגלה - כגון קרון קטן שעושין לו תחת זנבו, שראש זנב אותן האילים רחב כמין כר קטן, ואין בו עצם אלא שומן, ועב וכבד, וכשנגרר לארץ נשרט ונשחת, ועושים לו עגלה מתגלגלת אחריו כשהוא הולך, והזנב קשור עליה". בדומה לפירושו אנו מוצאים גם בפירוש המאירי: "... ומן הכבשים מין שיש להם אליה גדולה כמו הכבשי' הנמצאים במצרים שיש להם אליות גדולות כבדות בחלק גדול מגופם עושי' לאותן אליות עגלות כדי שלא יתחככו על הארץ ויפשיטו העור מעליהם וכו'". התפתחות כבש האליהמתאורים גרפיים במסופוטמיה וטקסטים בבליים ניתן להסיק שרוב מאפייני הביות של הכבשים כמו שינוי במבנה הקרניים, היעדר קרניים ברחלות, זנב ארוך ושמן וכסות גוף צמרית לבנה, היו נפוצים במערב אסיה כבר כ – 3,000 שנים לפנה"ס. בדרך כלל מקובל לחשוב ששינויים מרכזיים במאפיינים מורפולוגיים כמו התארכות הזנב והצטברות השומן הטיפוסית בו מלווים את תהליך הביות. על פי התיאורים המוקדמים של כבשי האליה הם היו בעלי זנב קצר ורחב והסלקציה של תכונה זאת היתה לכיוון העלאת כמות השומן. מבנה האליה התפתח בתנאים ערבתיים ומדבריים במרכז אסיה/מסופוטמיה ולצבירת השומן היה ערך דומה לדבשת הגמל. באזור זה נמצאו כמה ציורי סלע בהם נראים כבשי אליה. בארצות ערבתיות ומדבריות שבהן חיות אוכלוסיות החסרות בעלי חיים מייצרי שומן נבררו למטרות רבייה כבשים שבאקראי היו בעלי אליה. כבשי אליה בעלי זנב ארוך התפתחו לאחר ביות הגזעים בעלי זנב ארוך ודק באסיה. מניחים שמוצא כבשי האליה קצרי הזנב וארוכי הזנב הוא ממאגר גנים משותף.
כבש האליה על פי תחריט מהמאה ה - 19 מקור
כבש אליה רתום לעגלה מקור:
מקורות עיקריים:
מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 43-45).
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות |