בין אב לבן בכור: מתנה אישית וירושה משפחתית

נושא:
נחלקו רבי וחכמים אם בכור נוטל פי שניים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת האב.
מחלוקת זו משקפת הבנות שונות במהות היחסים בין אב לבנו הבכור.

 

שאלות תג"ל:
מהן הסברות מאחורי מחלוקת רבי וחכמים?

 

הסבר דרך תג"ל:
בדרך אופיינית למדרשי הלכה, בפסוק שנראה רצוף: "לתת לו פי שנים..." יוצרים חז"ל
הבחנה
המשגה
מתח בין שני מושגים.
כאן, יוצרים הבחנה בין "לתת לו" לבין "פי שנים".
"לתת לו" = מתנה, מידו של האב לבן. יש כאן יחס אנושי, אישי, בין אב לבנו הבכור, כעין מסירה מיד ליד. רק נכסים מוחזקים ברשותו של האב בשעת מותו נמסרים לחלק הבכור.
"פי שנים"= יחס של ירושה, של משפחה, של קולקטיב בעל מבנה, של רשת מסודרת של קשרים.
הנכסים עוברים דרך "צינורות המשפחתיים", בלי תלות על נוכחות אישית.
רבי וחכמים מסכימים שיש שני הממדים הללו בבכורה. אלא שנחלקו על האיזון ביניהם.
רבי נותן דומיננטיות לצד של ירושה ולכן בכור נוטל גם בשבח שבא ממילא אחרי מות האב. יש ביטוי מינורי לצד של מתנה; כמו במתנה, הבכור יכול לסרב לקבל את חלק הבכורה.
חכמים נותנים דומיננטיות לצד של מתנה. ולכן רק מה שמוחזק בידו של האב ניתן לבכור. ויש ביטוי מינורי לצד של ירושה- שהבכור יורש את שני החלקים שלו באותו מקום.