תורה גדולה ותורה קטנה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
בבא בתרא קלד ע"א
דבר גדול - מעשה מרכבה, ודבר קטן - הויות דאביי ורבא.
מהו לימוד תורה באופן הכי נכון שיכול להיות?
תשובה לשאלה גדולה זו מוצא רבי משולם פייביש מזבריזא (יושר דברי אמת, קנטרס ראשון אות ח') בדברי הגמרא הללו.
שכן לכאורה באופן ניסוח הדברים בדברי הגמרא ישנה תמיהה. האם הוויות אביי ורבא הן דבר קטן? והרי המדובר בדברי אלוקים חיים, ואיך אפשר לקרוא לדברי אלוקים חיים דבר קטן?!
מנגד, הרי בתקופה המדוברת היו כולם צדיקים וקדושי עליון, שכל רז לא אניס מהם, וממילא גם מעשה המרכבה לא היה דבר שלא היה ידוע לרבים מתלמידי החכמים של תקופה זו, ואם כן כיצד מכנה הגמרא את מעשה המרכבה בשם 'דבר גדול' בשעה שהדבר היה מן הסתם גלוי וידוע לרבים וטובים!?
אלא, מסביר רבי משולם פייביש, יש בדברי הגמרא הללו הדרכה כיצד לומדים תורה ב'גדלות', וכיצד לומדים תורה ב'קטנות'.
כאשר אדם ניגש לתורה, וכל כוונתו הוא ללמוד אותה בכדי לדעת 'מעשה מרכבה', כאשר הכוונה איננה לידע הספציפי הנקרא בשם מעשה מרכבה, אלא למצב הנפשי שבו אדם מבקש להיות 'מרכבה' לריבונו של עולם, שכמו מרכבה הנתונה לחלוטין למרותו של הרוכב, כך האדם ניגש ללימוד התורה מתוך רצון אחד – להיות נתון לחלוטין למרותו של הבורא ברוך הוא, ללא כל יומרה אישית, אזי אומרת הגמרא, לימוד כזה הוא דבר גדול, משום שהוא רואה את התמונה הגדולה, שגדולה מהעולם והסובב אותו, שכן הוא מבקש לגעת בנקודת המהות.
אולם, אדם שמבקש לדעת 'הוויות אביי ורבא', היינו את חכמת התורה, ודרכי הניתוח השכלי שבהן היא משתמשת, הרי שלימוד שכזה מכונה בשם 'דבר קטן', משום שהוא מתמקד באדם הקטן שמבקש לדעת דבר אחד קטן שנשאר בתוך הוויות העולם הקטן שבו אנו חיים.
לימוד כזה, למרות שגם הוא חשוב, משום שהוא מגייס גם את תאוות הידע הפשוטה של האדם ומכוון אותה לידע אלוקי, עדיין הוא מכונה כדבר קטן, משום שהוא לא יוצא מתוך גבולותיו של האדם עצמו.
אלא ששתי צורות הלימוד הללו צריכות לשמש אצל האדם בשעת לימוד התורה, ובאם הוא לוקח הן מזה והן מזה, הרי שכיוון לתכלית.
