אויר של תפילה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
בבא בתרא קנח ע"ב
שמע מינה: אוירא דארץ ישראל מחכים.
מה משמעותה הפרקטית של האמירה שאוירה של ארץ ישראל מחכים? מה צריך או ניתן לעשות עם רעיון זה?
תשובה מורכבת שיש בה לא מעט יסודות מחסידות ברסלב ביחס לעבודת התפילה, אומר רבי נחמן מברסלב, בהתבסס על דברי הגמרא הללו (ליקוטי מוהר"ן, תורה מ"ד).
ביחס לשורש התפילה, אומר רבי נחמן, אומרת הגמרא (ברכות ד, א) כי "תפילות כנגד תמידין תקנום", ובמשפט זה מקופל יסוד עבודת התפילה.
שכן המילה 'תמיד' מכוונת לארץ ישראל, שעליה נאמר (דברים יא, ב) "תמיד עיני ה' אלקיך בה", ולכן אדם שמתפלל צריך להביא את עצמו למצב של 'אוירא דארץ ישראל', שעליו נאמר שהוא מחכים, והסיבה לזה היא משום שבמהלך התפילה האדם צריך לסלק את עצמו מהאויר הטמא והמטמא של המחשבות הזרות ולהכניס את עצמו ל'תמיד', היינו לאויר הטהור והמחכים של ארץ ישראל שמכוון אותו אל האמת האלוקית.
משום כך, ממשיך רבי נחמן ואומר, מן הראוי למחוא כף במהלך התפילה, משום שבכף היד ישנם "כ"ח פירקין", שמרמזים ל"כח מעשיו הגיד לעמו", משפט שמייצג בצורה הברורה ביותר את ארץ ישראל, כפי שמופיע בפירוש רש"י הראשון בתורה, שאומר שהתורה פתחה בבראשית, כדי שאם יאמרו אומות העולם לעם ישראל "ליסטים אתם", מפני שלקחנו את ארץ ישראל מהם, נאמר להם בחזרה "כח מעשיו הגיד לעמו", והרי הקב"ה ברא את העולם, ברצונו הוא נותן לכם את הארץ, וברצונו הוא לוקח מכם ונותן לנו.
לכן, כאשר אדם מוחא כף במהלך התפילה, הוא מעורר על ידי כך את ה"כח מעשיו" של הקב"ה שמעביר אותו ממצב של אויר ארץ העמים לאויר ארץ ישראל.
דבר זה, הוא ממשיך ואומר, בא לידי ביטוי גם ברוח הממשית שיוצאת כתוצאה ממחיאת הכף, שהיא בעצם רוח שבסגולתה להכניס את האדם המתפלל לתוך אויר ארץ ישראל המחכים, ועל ידי כך מצליח להתגבר על המחשבות הזרות ולכוון את ליבו לאביו שבשמים.
