איך פותחים את הלב? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
בבא בתרא קסד ע"ב
זימנין הוה יתיב קמיה וקא פסיק סידרא בספר תהלים, אמר רבי: כמה מיושר כתב זה, אמר ליה: לאו אנא כתבתיה, יהודה חייטא כתביה. א"ל: כלך מלשון הרע הזה.
יש לפעמים שהלב סתום. לא מצליחים להתרגש מרוחניות. התפילה יבישה, וכל מה שמנסים להזיז לכיוונו של ריבונו של עולם לא מצליחים, והשאלה הגדולה שהאדם שואל את עצמו ברגעים אלו היא: מה ניתן לעשות בכדי לפתוח את הלב?
על אתגר זה מדבר רבי שניאור זלמן מליאדי, בעל התניא, בספרו הגדול (תניא – לקוטי אמרים, פרקים כ"ט – ל'), והוא מגדיר אותו בשם "טמטום הלב", משום שהלב לא נפתח.
ומה אכן ניתן לעשות כנגד טמטום זה?
בפרק כ"ט הוא מביא את מאמר הזהר (חלק ג' קסח, א) שאומר שהעצה לזה היא כמו שעושים לבול עץ שלא אוחזת בו האש מפני שהוא גדול מידי, ולכן צריך לשבור אותו לחתיכות. בדומה לזה צריך האדם לעשות פעולות שונות שישברו את רוחו, וידגישו בפניו עד כמה שהוא איננו גדול כפי שהוא חושב שהוא.
שכן, הסיבה המרכזית לטמטום לב זה היא משום שהאדם חש שהכל בסדר, ואם הכל בסדר ואין מה לשפר ולתקן, אז גם אין למה לשאוף, וממילא אין ממה להתרגש.
לאחר שהוא הוביל מהלך זה בפרק כ"ט, הוא מעמיק את מהלך ה'ביטוש' בפרק ל', ונכנס לדוגמאות ספציפיות ביחס למה צריך האדם לחשוב, ובמה צריך הוא להתבונן כדי לייצר אצלו סדק שדרכו ייכנס האור האלוקי.
אחת הדוגמאות נוגעת לדברי הגמרא הללו.
שכן כאשר האדם חש שהוא בסדר גמור, ואין לו מה לתקן, אזי אחת הדרכים לייצר אצלו תודעה של תיקון, היא להתבונן האם אכן הוא אוחז במדרגה שבה הוא מדמה שהוא אוחז, והאם הוא אכן משקיע בעבודת ה' שלו, ונותן מעצמו לקב"ה, או שעבודת ה' שלו ממשיכה מכח האינרציה של הדברים שנעשו בעבר.
וכדוגמה הוא מביא את השיח הזה בין רבי שמעון לאביו רבי יהודה הנשיא, שבו מוכיח אותו רבי יהודה הנשיא על לשון הרע שהוא אמר כביכול על יהודה החייט, למרות שבאופן עקרוני הדיבור הזה היה יכול בהחלט להכנס לקטגוריה מותרת על פי הלכה, מכיוון שהיו לרבי שמעון הסיבות לומר את מה שאמר.
אלא, שרבי רצה להדגיש בפני בנו רבי שמעון, כי במקום שבו אתה נמצא, זה לא מספיק רק לא לומר, או כן לומר דברים מסויימים, אתה צריך להתקדם בעבודת ה' שלך, ולחוש שאתה עושה יותר משעשית אתמול, ולכן עבורך, במקום שבו אתה נמצא, גם דיבור כזה נחשב כלשון הרע.
אם האדם מתבונן במקום הזה שבו הוא נמצא ושואל את עצמו באמת, מתוך חשבון נפש אמיתי: האם התקדמתי בעבודת ה' שלי? האם עבודת ה' שלי דורשת ממני מאמץ כלשהו, או שאני פשוט ממשיך לרכב על הגלים שיצרתי פעם? מובטח לו שחשבון הנפש הזה יפתח לו צוהר לליבו.
הצוהר הזה שיפתח, ממילא גם יפתח את הלב לחוש את קרבת ה' ואהבתו.
