למה רומזים "האהובה" ו"השנואה"?
הרב דב קדרון
בבא בתרא קכו ע"ב
בקשר להלכה שהבן הבכור מקבל פי שנים בירושה כותב בעל שו"ת ציץ אליעזר (חלק כ סימן עא):
לא מועיל בזה שום חוק ומנהג לשנות זה, וגם לא כל צוואת ירושה של המוריש, ככתוב בתורה (דברים כ"א ט"ז) לא יוכל לבכר וגו', וכאשר פוסק הרמ"א בחו"מ סימן רפ"א סעי' ד' דאפילו במקום שנהגו שאין הבכור נוטל פי שנים אין לילך אחר המנהג הואיל והוא נגד דין תורה.
רבי יעקב יוסף מפולנאה זצ"ל פירש (תולדות יעקב יוסף פרשת שלח) שכשהתורה מתייחסת לשתי נשים הנשואות לאיש אחד, זהו רמז לשני סוגים של תלמידי חכמים כי תלמיד חכם נקרא בדמות אשה בכל ספר משלי, האשה האהובה בעיני הבריות רומז לתלמיד חכם שמתבודד בפני עצמו ואינו מתקוטט עם שום אדם לקנתרו בתוכחת מוסר, לכן הוא אהוב על כולם. והשנואה הוא זה שרוצה לזכות אחרים, שדעתו מעורבת עם הבריות, ולכן יש אנשים ששונאים אותו, כמו שאמרו חז"ל (כתובות קה,ב) שתלמיד חכם שמוכיח את בני עירו שנוא על ידם.
לגבי שני סוגים אלה קובעת התורה שהבכורה היא לבן השנואה וגו', כלומר אותו תלמיד חכם שמעורב בדעת עם אנשים ומוכיח אותם, הוא זה שמקיים את עיקר התכלית: לזכות אחרים עמו.
