ירושה - ממונא או איסורא?

נושא:
בסוגיה נחלקו אם ירושה היא דבר שבממון ותנאו קיים לפי רבי יהודה, או גם רבי יהודה יסכים עם המשנה שתנאו בטל.
אלה מבטים שונים על עצם המושג ירושה, אם ירושה היא במהותה נושא ממוני או לא.

 

שאלות תג"ל:
מהי הסברא מאחורי המחלוקת אם ירושה היא דבר שבממון, או לא ? ואם לא, אז מה כן ?

 

הסבר דרך תג"ל:
לכאורה, ירושה היא ענין של כסף, של רכוש, "דבר שבממון"; ובדבר שבממון- רבי יהודה סובר שתנאו קיים. ממון הוא ענין של אינטרסים, ועל אינטרסים אפשר להסכים לוותר.
המשנה סוברת לפי מסקנת הסוגיה, שירושה אינה דבר שבממון. הסוגיה מחדשת שירושה היא דבר של איסורא, מצוה. ירושה היא עניין ערכי בעלת ערך "אובייקיבי", לא איטרס ממוני. ירושה מבטאת איך התורה רוצה שייראו מערכת יחסים בתוך משפחה. כסף הוא שפה לבטא מהות. המהות היא מערכת היחסים בתוך משפחה, והשפה לבטא זאת הוא חלוקת הרכוש .

 

מה אתה חושב?
רבי מאיר סובר קידושין בתנאי 'שאין לה עליו שאר כסות ועונה' תנאו בטל. למה?