מה מוכיחים ההתחלה והסוף?
הרב דב קדרון
בבא בתרא קכח ע"ב
חרש או שוטה או עיוור פסולים לעדות. אדם שמצבו השתנה, שהיה בזמן מסוים חרש או שוטה ואחר כך נתרפא, או להיפך, נפסק להלכה (ברמב"ם עדות יד,ב):
פקח ונתחרש וחזר ונתפקח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה, פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח כשר, זה הכלל כל שתחלתו וסופו בכשרות אף על פי שנפסל בינתים כשר.
המהר"ל מפראג (ספר נצח ישראל פרק יא) לומד מכאן כלל:
דבר שהוא על ענין שתחלתו טוב וסופו טוב, אף על גב שבאמצע אינו טוב נחשב כאלו היה טוב מראשיתו עד הסוף.
על פי זה הוא מסביר את דברי רבי מאיר (קדושין לו,א) שעם ישראל נקראים תמיד בנים מעולים של הקב"ה, כי אצל עם ישראל ההתחלה והסוף הם טובים בוודאות, שהרי ההתחלה באה מהשם יתברך שברא את עם ישראל בלא חטא, וגם בסוף עם ישראל עתיד לשוב בתשובה, וההתחלה והסוף מוכיחים שעם ישראל הוא עם טוב בעצמותו, בטבעו ובתכונתו הבסיסית. גם אם קרה שבאמצע הדרך הלכו אחר יצרם - אין זה מצד עצמם, אלא הוא דבר מקרה שאינו נובע מטבעם האמיתי.
אפשר להוסיף שגם העולם בכללותו התחיל בטוב ויסתיים בטוב, וזה מוכיח שבפנימיותו ועצמותו העולם הוא טוב, וכל הרע שנמצא באמצע הדרך הוא רק מקרה שאינו מבטא את התכונה הבסיסית של העולם. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד (בראשית א,לא).
