גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תמ"א מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף קכו ע"ב

בענין הבכורה שנטל יעקב אבינו מראובן ונתנה ליוסף

במשנה (קכו:): "האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים, איש פלוני בני לא יירש עם אחיו, לא אמר כלום, שהתנה על מה שכתוב בתורה", והיינו, כי בתורה כתוב (דברים כא, טז-יז): "והיה ביום הנחילו את בניו וגו' לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור. כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים וגו' לו משפט הבכורה".

והנה, בגמרא לעיל (קכג.) איתא: "בעא מיניה ר' חלבו מרבי שמואל בר נחמני, מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן ונתנה ליוסף, מה ראה 'ובחללו יצועי אביו' כתיב (בראשית מט, ד), אלא מה ראה שנתנה ליוסף, אמשול לך משל, למה הדבר דומה, לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו לימים העשיר אותו יתום ואמר אהניהו לבעל הבית מנכסי, א"ל ואי לאו דחטא ראובן לא מהני ליה ליוסף ולא מדעם, אלא ר' יונתן רבך לא כך אמר, ראויה היתה בכורה לצאת מרחל... אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה", ומבואר שם בגמרא שהעברת הבכורה ליוסף היתה בכדי שיקבל חלקו בירושה פי שנים, ככתוב (שם מח, כב): "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי" וגו', ויש להבין לאור משנתנו, היאך נתקיים רצון יעקב אבינו ע"ה בהעברת הבכורה מראובן ליוסף, הלא "האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים" - לא אמר כלום. וכבר דן בזה בספר 'יד רמ"ה' בסוגייתנו (והבאנו דבריו בארוכה בעסקנו בעבר בענין זה, ראה בגל' תרצז, פר' ויגש תש"ע).

ועתה נחזה מה שכתב בזה ה'פנים יפות', בפרשת ויחי, על הפסוק הנזכר: "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך" וגו', ותוכן דבריו הוא על פי המשך משנתנו: "המחלק נכסיו על פיו, ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור, דבריו קיימין, ואם אמר משום ירושה, לא אמר כלום", ופירש הרשב"ם: "'המחלק נכסיו על פיו' - דצוואת שכיב מרע אינה צריכה קנין ולא שטר ולא משיכה אלא בדבור פיו בעלמא וכו'. 'וריבה לאחד' - נתן לו במתנה כפליים או שהשוה להן הבכור בלשון מתנה. 'דבריו קיימין' - שיש כח באדם ליתן ממונו במתנה לכל מי שירצה, ואין כאן מתְנה על מה שכתוב בתורה, שהרי לא נשאר לו אחר מיתתו כלום להוריש לבניו בתורת ירושה שיטלו הפשוטים בשוה והבכור פי שנים. 'ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום' - אם ריבה לאחד ומיעט לאחד בלשון ירושה, שאמר פלוני בני יירש אותו שדה בית כור, ופלוני בני יירש שדה לתך, ועל בנו בכורו אמר פלוני בני יירש שדה פלוני ופלוני, בני יירש שדה פלוני הגדול כשל חבירו, לא אמר כלום, דמתנה על מה שכתוב בתורה, שאינו יכול לעשותו יורש אלא כמשפט הכתוב" וכו'. המורם מזה, שבלשון מתנה מהני לשנות חלוקת נכסיו אחרי מיתתו, ורק כשרוצה לשנות דיני ירושה שבתורה, ומוריש לאחד ולא לשני, או שמשוה את הבכור בירושה לשאר בניו, נחשב כמתנה על מה שכתוב בתורה ואין תנאו קיים. וחידש ה'פנים יפות' שיעקב אבינו נתן את חלק הבכורה ליוסף מדין מתנה, כדקדוק לשון הכתוב: "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך", נתינה דייקא שהיא מענין מתנה ולא ירושה.

ואמנם תירוץ זה כבר מובא בתוספות השלם עה"ת (פר' ויחי שם) בשם רבינו אפרים, וז"ל: "שאל השואל איך יעקב אבינו סילק את הבכורה מראובן ונתנה ליוסף, והרי כתיב 'לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור', והתשובה, כי מה שאמר הכתוב 'לא יוכל לבכר', דוקא בלשון ירושה, אכל בלשון מתנה יכול, וכן כתב הרב ר' משה בר' מימון ז"ל בהלכות נחלות (פ"ו ה"ה) יכול האב לעשות הבכור פשוט והפשוט בכור, ודוקא בלשון מתנה, אבל בלשון ירושה לא".

הפנים יפות מבאר בזה את הפסוק כמין חומר, דהנה רש"י כתב ב' פירושים בתיבת: "שכם", "שכם אחד על אחיך - שכם ממש היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך... דבר אחר, שכם אחד הוא הבכורה, שיטלו בניו שני חלקים", והנה "באמת קיי"ל (ב"ב קכו:ב) דאינו יכול ליקח את חלק הבכורה כדכתיב 'לא יוכל לבכר', אלא אם כן הוא נותן דרך מתנה, כדאיתא במתניתין בב"ב, על כן אמר 'ואני נתתי לך' בלשון מתנה, אלא דקי"ל דאין אדם יכול ליתן דבר שלא בא לעולם [והרי עדיין לא זכה יעקב אבינו בארץ ישראל שיוכל להקנות ממנה חלקים ליוסף], אלא דאיתא בחו"מ סימן ר"ט ס"ד, דבנותן דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם קנה שתיהן, לכן נתן לו 'שכם ממש', שכבר כבש אותו והוא ברשותו, ועל ידי זה נתן לו כל חלק הבכורה", ונמצא ששני פירושי רש"י תלויים זה בזה, כי יעקב הקנה ליוסף שני חלקים באר"י, והגם שעדיין לא בא לעולם, משום שהקנה לו שכם ממש שכבר בא לעולם.

הגה"ק מצאנז זי"ע בספרו 'דברי חיים' בחידושים על הסדרות (פר' ויחי) מביא את דברי ה'פנים יפות' ונתקשה בהם, וז"ל: "ודבריו תמוהים, דאם כן היו השני חלקים של יוסף בתורת מתנה, ושאר אר"י נשאר לשאר יורשי יעקב, היינו כל הי"ב שבטים, א"כ היה לראובן ליטל בהנשאר שני חלקים כדין בכור, דיעקב לא היה יכול להעבירו מבכורתו, ובאמת בקרא כתיב דראובן לא לקח רק חלק אחד בארץ", והיינו, שהרי רק שני חלקים של יוסף נתן לו במתנה, ואילו שאר חלקי אר"י לא חילקם במתנה עדיין, ונשארו לירושה לשאר בניו, ובכן היה ראוי שישאר דין ירושת פי שנים לראובן בשאר חלקי אר"י, שהרי לפי דברי הפנים יפות לא העביר יעקב את ראובן מבכורתו, ובכן היה ראובן אמור לקבל פי שנים בחלוקת שאר הארץ, ועל כרחך צ"ל לפי דבריו, שבאותה שעה חילק יעקב אבינו את כל אר"י לשנים עשר בניו, ושוב לא נתחלקה הארץ לי"ב שבטי י-ה מחמת ירושת יעקב אבינו, כי אם מחמת מתנתו, ולא נשאר שאר ארץ ישראל להתחלק בדין ירושה - באופן שיקבל ראובן חלקו פי שנים, ודבר חידוש הוא לומר כן, ולא נזכר דבר זה בתורה (עעו"ש בדב"ח).