מתנה לאחר מיתה - תרתי דסתרי ?

נושא:
המשנה אומרת שאדם יכול לכתוב ולתת שטר מתנה בחייו כך שיחול לאחר מיתתו.
מנגנון זה מציף מימדים שונים של מושג הבעלות בכלל.

שאלות תג"ל:
איך קנין יכול לחול לאחר מותו של המקנה? הרי "אין שטר לאחר מיתה" (קלה:)?!

הסבר דרך תג"ל:
סוגית הפתיחה כאן מסבירה את הפרדוקס שבמתנה לאחר מיתה: אכן גוף הנכסים נקנה בחיי הנותן על ידי הכתיבה והנתינה של השטר. לעומת זאת, הפירות, כלומר השימוש המעשי בנכסים, נשארים אצל המקנה ונקנים לקונה רק לאחר מותו של המקנה.
המתנה מתחלקת בין קנין הגוף שניתן לקונה עם נתינת השטר לבין קנין פירות שחל רק לאחר מות המקנה. בעצם, הבחנה זו תופסת לגבי כל רכוש - יש לנכס גוף, כלומר החפץ עצמו, וישנו השימוש בו, הפירות.
נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש בסוגיתינו בשאלה האם "קנין פירות כקנין הגוף דמי" או לא. במבט מעמיק נראה שהם חולקים בשאלה מהו המרכיב העיקרי בבעלות, במילים אחרות, על מה חל קנין ובעלות ? רבי יוחנן אומר שהעיקר הוא קנין פירות. וריש לקיש סובר שהעיקר הוא קנין הגוף.

מה אתה חושב?
מהן הסברות מאחורי המחלוקת אם עיקר הקנין הוא בגוף או בפירות?