מי יעצב ומי יסכן?
הרב דב קדרון
בבא בתרא קמה ע"ב
על הפסוק בקהלת (י,ט): "מַסִּיעַ אֲבָנִים יֵעָצֵב בָּהֶם בּוֹקֵעַ עֵצִים יִסָּכֶן בָּם", שמתייחס למי שמוליך אבנים שמתייגע בעבודתו לעומת מי שמבקע עצים שנהנה מהם כשמתחמם מהאש, נאמר משמו של רבא ש"מסיע אבנים יעצב בהן" - אלו בעלי משנה, "בוקע עצים יסכן בם" - אלו בעלי גמרא.
ר' צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק פרשת וארא) מסביר שיש שלוש דרגות של לימוד: בעלי מקרא, בעלי משנה ובעלי גמרא, כמו שדרשו במסכת עירובין (נד,ב) על הפסוק (שופטים ה, י): "וְהֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִׂיחוּ": "והולכי" אלו בעלי מקרא, "על דרך" אלו בעלי משנה, "שיחו" אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן דברי תורה.
כי בעלי מקרא נקראו רק "הולכי", כי הם מתחילים בהליכה לדרך הלימוד. ובעלי משנה נקראו "על דרך", כי הם כבר על הדרך להגיע למקום השלמתם, אך כל זמן שלא השיגו את שלימות דברי התורה הם עסוקים תמיד במלחמה של ספיקות וחוסר וודאות, ולכן שייכו להם את הפסוק: "מסיע אבנים יעצב בהם", כי הם מתייגעים ועדיין לא הגיעו לתכלית השלמה של הלימוד.
הדרגה הגבוהה יותר הם בעלי תלמוד, שכבר נבלעו דברי תורה בליבם. ועל ידי זה ממילא כל שמשיחים הם דברי תורה, כי אין בליבם רק דברי תורה. עליהם דרשו: "בוקע עצים יסכן בם", שאור התורה מחמם את לבבם ומלהיבו לה' יתברך.
עם זאת הוא מוסיף שבלימוד תורה אדם מקבל שכר עבור המאמץ ולא רק עבור התוצאה, לכן גם בעלי משנה שמשתדלים להכניס את דברי התורה ללב, אף על פי שעדיין לא הצליחו לעשות זאת בשלמות אלא רק כ"הולך על דרך", על זה נאמר (משלי יד,כג): "בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר", ונוטל עליהם שכר.