"סבלונות"- בין קידושין לנישואין

נושא:
"סבלונות" מבטאים אופן אחר של התקשרות בין איש לאשה, שונה מן הקידושין וגם מן הנישואין. שלב זה מצביע על רובד נוסף ב"אישות", בזוגיות.

שאלות תג"ל:
מתי ניקנים הסבלונות לאשה? מדוע?

הסבר דרך תג"ל:
בשליחת סבלונות ובקניינם על ידי האשה נוצר קשר ייחודי בין האיש לאשה. האיש שולח סבלונות על דעת יצירת הקשר הזה. כאשר הקשר נוצר, האשה קונה את הסבלונות. כל זמן שהקשר עדיין לא נוצר - לא קנתה את הסבלונות.
איך הקשר הזה נוצר? בשני המישורים שלמדנו עליהם בדף הקודם: הראשון הוא מישור של כניסה לרשות; כאן, כניסת האיש לבית חמיו, לבית של האשה. השני הוא המישור הבין-אישי של השמחה - "אכל שם סעודת חתן". האיש מקבל מן האשה - סעודה ושמחה. על ידי כך נוצר ביניהם קשר בין-אישי, קשר נפשי ורגשי. ב"תמורה" לקשר הזה עם האשה שהאיש מקבל, הוא מקנה לאשה את הסבלונות.
אפשר לנסח זאת שהוא נותן סבלונות לאשה כדי ליצור קשר כזה איתה.
מהו האופי של הקשר הזה?
התנועה במרחב המתוארת בכך שהאיש הולך לאכול סעודת חתן בבית חמיו היא תנועה "בכיוון הפוך" מהתנועה שבמעשה הנישואין. בנישואין, האשה הולכת מביתה או מבית אביה ל"בית בעלה", ושם הוא משמח אותה. במתן סבלונות, הכיוון מתהפך - האיש הולך לבית חמיו, לבית האשה, והיא משמחת אותו. וכאשר זה קורה, האשה קונה את הסבלונות ששלח לה מקודם.
אפשר להציע שסוג כזה של קשר מתבסס על הפסוק "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו..." (בראשית ב, כד). 

מה אתה חושב?
מהי המשמעות של סוג כזה של קשר שבא לידי ביטוי בסבלונות ובאכילת סעודת חתן בבית חמיו? מה הוא בונה בזוגיות, עוד לפני הנישואין?
מהו ההגיון בחלוקת שבמשנה בין סבלונות מרובין למועטין?