גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תמ"ג מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף קמא ע"א

בענין בתו של אברהם אבינו ובכל שמה

תניא, "וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד, א), רבי מאיר אומר, שלא היה לו בת, רבי יהודה אומר, שהיתה לו בת ובכל שמה (קמא. וכ"ה לעיל בדף טז:), וכתבו התוס' (ד"ה בת): "ואם תאמר, ולמה לא השיאה ליצחק, למ"ד בפרק ארבע מיתות (סנהדרין נח:) דבן נח מותר באחותו. וי"ל, דשמא קטנה היתה ולא רצה עדיין להשיאה ליצחק. אי נמי, מהגר היתה לו ולא משרה, ולכך לא רצה להשיאה ליצחק".

כתב ה'עיון יעקב': "העולם מקשים (על התירוץ הראשון "דשמא קטנה היתה ולא רצה להשיאה ליצחק"), הלא רבקה ג"כ קטנה היתה, בת ג' שנים" (ועי"ש מה שכתב ליישב), ואף יתירה מכן יש להקשות, כי על כרחך היתה גדולה מרבקה, כי לפי תירוץ זה נולדה אותה הבת משרה, ועל כרחך שנולדה קודם העקידה, שהרי שרה נסתלקה מיד אחרי העקידה, ואילו רבקה נולדה אחרי העקידה, ככתוב בפרשתנו (בראשית כב, כ): "ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך", וברש"י: "... בשרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו" וכו' (וכ"ה ברש"י בפר' תולדות על הפסוק "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה" וגו' להלן כה, כ). ואם כן אותה בת שנולדה קודם העקידה וודאי היתה גדולה יותר מרבקה, ותמוהים המה דברי התוס'.

ובעיקר דברי התוס' שאותה בת קטנה היתה באותה שעה, יש להביא מקורות שונים שאמנם גדולה היתה הרבה: ראשית, מדברי השואל ב'תשובות הרשב"א' (ח"ג סי' שמ): "וראיה מדאמרינן במדרש 'הנה נא עצרני ה' מלדת' (בראשית טז, ב), אין עצירה בלא התחלה, ובת היתה לו לאברהם ובכל שמה, ונולדה קודם יצחק", והשואל רצה להוכיח מכן כלפי הדין של (יבמות סד.) "שהא עמה עשר שנים ולא ילדה, יוציא ויתן כתובה", הנלמד מאברהם אבינו שלכן נשא את הגר אחרי מקץ עשר שנים שהיה בארץ כנען ולא ילדה שרה, שהוא גם כאשר "נשא אשה ושהה ולא ילדה כדי פריה ורביה זכר ונקבה לב"ה", שהרי שרה אמנו כבר ילדה מכבר בת מאברהם אבינו, ולאור דברי המדרש הללו היתה 'בכל' מבוגרת גם מיצחק אבינו כמה שנים, ונולדה כבר בתחילת ביאת אברהם אבינו לארץ ישראל, אכן, הרשב"א חולק על השואל וכותב: "ואותו מדרש היפך הוא לגמרי מגמרא שלנו, שהם אמרו (יבמות סד:) 'אמר רב נחמן, שרה אמנו אילונית היתה, שנאמר (בראשית יא, ל) 'ותהי שרי עקרה אין לה ולד', אפילו בית ולד אין לה'", ואם כן על כרחך לא הולידה עד שנעשה לה נס כשילדה את יצחק, ובכן הסיק הרשב"א שאין להסיק מאברהם שבשהה עשר שנים ולא ילדה כדי פריה ורביה שיוציא ויתן כתובה. [ויצויין, שלאור שאלת השואל לא היה אברהם אבינו חייב ביצחק בנו במצות פדיון הבן, כי לא היה פטר רחם, ואולי לפי דברי הרשב"א לכאו' היה יצחק בכור פטר רחם, וראה ספר 'ילקוט אברהם' חיו"ד סי' שה אות צה, שדן בארוכה בזה, ועי"ש דבלאו הכי היה פטור אברהם אבינו ממצות פדיון הבן בהיותו כהן, שקיבל הכהונה משם בן נח (עי' נדרים לב:)].

מקור נוסף מצינו אודות זמן לידת הבת, מצינו בספר 'תפארת יהונתן' להגאון הרבי ר' יונתן אייבשיץ זי"ע, על הפסוק בפרשתנו (כא, ד): "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים" וגו', ואלו דבריו: "גם דכתיב 'את יצחק', וכל מקום שנאמר 'את' מורה כי תאומים נולדו, כמבואר בגמרא ובמדרש (ב"ר פב, ח) בשבטים, ואמרו חז"ל 'בת היו לו לאברהם אבינו ובכל שמה', ולא נזכר בתורה לידתה, אבל נראה שהיא תאומת יצחק, וזהו: 'את יצחק'" (ועי"ש שהאריך בזה ששרה אמנו היתה אז טמאת לידה שבועיים משום שילדה גם נקבה. וע"ע בשו"ת 'מור ואהלות' בפתיחה 'אוהל ראשי בשמים' אות יא). ולפי זה היתה 'בכל' בת גילו של יצחק אבינו, כי נולדו תאומים באותה שעה, ומובן שהדברים נסתרים מדברי התוס' שלפנינו.

וישנם כמה דרכים ליישב דברי התוס' שלפנינו, ובפשטות התירוץ הוא כדברי המהרש"ל על התוס', שמדרשים חלוקים הם בגילה של רבקה אמנו, כמו שכתבו התוס' ביבמות (סא: ד"ה וכן הוא אומר): "תימה, דהכא משמע דרבקה נערה היתה, ובסדר עולם (פ"א) תניא בהדיא שהיתה בת שלש כשנשאה יצחק, ואי אפשר להגיה, דהא תניא התם יצחק אבינו כשנעקד על גבי המזבח היה בן שבעה ושלשים שנה, ובו בפרק נולדה רבקה, וכתיב 'ויהי יצחק בן ארבעים שנה' וגו', נמצאת שהיתה בת ג'. וה"ר שמואל חסיד משפיר"א הוכיח שהיתה בת י"ד, מדתניא בספרי 'שלשה זוגות שנותיהן שוות', וקחשיב 'קהת ורבקה [ובן עזאי]', וקהת חי קל"ג כדכתיב בקרא, ואם היתה בת י"ד כשנשאה אז החשבון מכוון, דכשנולד יעקב היתה בת ל"ד, ויעקב היה בן צ"ט כשמתה רבקה, הרי קל"ג וכו', וצ"ל דמדרשות חלוקים זה על זה" (עי' 'דעת זקנים' לבעלי התוס' בראשית כה, כ), ודברי התוס' שלפנינו יובנו לפי שיטה זו, שרבקה אמנו היתה מבוגרת כבר, והבשורה טובה שהגיעה אחרי העקידה היתה, שנולדה זיווגו של יצחק מכבר, ועד אז לא הגיעה אל אברהם שמועה זו.

אודות 'בכל' בתו של אברהם אבינו נביא אימרא נאה מספר 'משך חכמה' על הפסוקים בפר' חיי שרה (כד, כט-ל): "ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין. ויהי כראת את הנזם ואת הצמדים על ידי אחותו וכשמעו את דברי רבקה אחותו לאמר כה דבר אלי האיש ויבא אל האיש והנה עמד על הגמלים על העין", תחילה נאמר 'וירץ לבן אל האיש', ולאחר מכן כתיב רק: 'ויבא אל האיש', והפסיק בריצתו, כי בתחילה "היה סבור לבן שבא אליעזר לקחת אותו לחתן עבור בתו אשר נולדה לו (=לאברהם)... ולכן רץ, אולם אחרי התבוננו וראותו את הנזם והצמידים ו'כשמעו את דברי רבקה לאמר כה דבר אלי האיש', פירוש דברים הנראים שמכוונין אליה לבד, אז התבונן כי רק לרבקה כוון לקחתה לכלה לאברהם, אז בא אל האיש ולא כרץ במרוצה ובחיפזון, ודו"ק".