מי יזכה ברווחים מקבר הצדיק?
הרב דב קדרון
בבא בתרא קמח ע"א
בדרך כלל אין אפשרות להקנות דבר וירטואלי שאין בו ממש, כמו למשל הזכות לגור בבית, אבל תוספות (ד"ה שכיב מרע) מסבירים שיורש כאשר הוא יורש את הבית נכלל בזה גם הזכות לגור בבית. כלומר: בירושה גם זכות מגורים עוברת ליורש, למרות שזהו דבר שאין בו ממש שבדרך כלל אין אפשרות להקנותו.
עניין זה מובא על ידי המהרש"ם (ח"ז סימן קעה) כאשר הוא נשאל לגבי צדיק שנפטר לפני ארבעים שנה, ואנשים בנו אוהל על קברו והתנדבו להדליק שם נר תמיד, והיה להם מפתח למקום, ובהסכמת בנו, שהיה גם כן רב גדול, עשו מפתח ומסרוהו לידי אחד מהחבורה שהיו שם. במשך השנים התרגלו אנשים לבוא לשם ותרמו כספים, והנהיגו שהחזן והשמשים שם קיבלו את הכספים הללו לפרנסתם. ופתאום קם אחד מנכדיו של הצדיק ולקח בחזקה את המפתח וגירש את החזן ואת השמשים וטען שהוא היורש ולכן זכותו לקבל את הכספים ולשלוט במקום.
המהרש"ם כתב שלכאורה נראה שזכות ההכנסה הזו שמתחלה זיכו הקהל לחזן ולשמש פשיטא שאינה שייכת ליורשים ובפרט מפני שהכנסה זו אינה מגוף האהל והקבר אלא באה מבחוץ וגם זהו דבר שאין בו ממש ואין בו דין ירושה, אולם הוא מוסיף שלפי דברי תוספות אם זוכים היורשים בגוף הציון והקבר בירושה, אז הם זוכים גם במה שנמשך מזה, כלומר בזכות לתפעל את המקום ולקבל את ההכנסות הנוספות, אף על פי שזהו דבר שאין בו ממש.
אבל במסקנתו הוא כותב שאין ליורשים כלל זכות בקבר, כי זכותם היא לרשת את מה שהיה שייך למת בחייו, אבל במה שעשו לכבוד המת אחרי מותו אין זכות ליורשים, לכן טענת הנכד לא התקבלה.
