תפילה על חולה במקום רחוק
הרב דב קדרון
בבא בתרא קנג ע"ב
אביי אומר שאדם שהיה חולה, ולאחר מכן נודע שמת, אבל לא ידוע האם מת מאותו חולי או שמא הבריא ממנו ומת מסיבה אחרת, שסביר לומר שלא מת מאותו חולי, כי הכלל הוא שרוב החולים מבריאים.
בהתאם לזה מובא (בספר מנהגי מהר"ש מנוישטט רבו של המהרי"ל סימן תד) שרבי שלום מנוישטט אמר שאין להתפלל על חולה שנמצא בעיר אחרת, ואף הוא עצמו לא הניח להתפלל על בן אחיו שהיה חולה, כי ייתכן שהבריא, או שח"ו מת.
אולם בעל ספר נחלת שבעה (תשובות סימן לט) חולק על כך וכותב:
עובדא בא לפני שני פעמים והנחתי לברך חולה בבית הכנסת פה ק"ק שטיינך. והחולה היה בישוב אחר מהלך שעה ויותר מכאן, דהיינו מחוץ לתחום הרבה, ולא השגחתי עצמי במה שכתב בלקוטי מהרי"ל (מנהגים ריש הלכות שמחות) שאין לברך חולה במקום שאינו שם שמא כבר מת או הבריא.
עיקר טענתו של הנחלת שבעה היא שמוכח ממסכת גיטין (כח,א) שיש לאדם חזקת חיים, ואפילו אם מדובר בזקן או חולה, לכן אין סיבה לא להתפלל עליו, במיוחד שאין כאן איסור כלל לברך החולה, שהרי אין מברכים שום ברכה, שהיה לנו לחוש לספק ברכה לבטלה.
החתם סופר (בחידושיו לגיטין כח,א) כותב שקושיית הנחלת שבעה על המהרי"ל אינה קשה, כי אמנם יש לחולה חזקת חיים, אבל אין חזקה שהוא חולה, כי מצבו משתנה והולך בכל רגע, או לטוב כרוב חולים לחיים, או להיפך כמיעוט חולים. עם זאת הוא מסכים שלמעשה יש להתפלל על חולה שנמצא במקום אחר ומצבו כרגע לא ידוע, כי בעניין זה לא הולכים אחר הרוב.
