מתנת שכיב מרע - קניין או ירושה?

נושא:
נחלקו רב ושמואל בשטר של מתנת שכיב מרע שכתוב בה קניין: רב סובר שקנה קניין גמור גם בלי מעשה קניין מועיל (כגון ב"הלאתו לפלוני") ואינו יכול לחזור בו. לעומתו, שמואל סובר שלא קנה כלל "שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר, ואין שטר לאחר מיתה".
מחלוקת זו מבטאת תפיסות שונות ב"מתנת שכיב מרע" .

שאלות תג"ל:
מהן הסברות במחלוקת זו?

הסבר דרך תג"ל:
נתחיל עם שמואל. שמואל סובר, כמו שלמדנו, שמתנת שכיב מרע היא סוג מחודש של ירושה. מצד שני, קניין הוא קניין. לכן בשטר שכיב מרע שכתוב בה קניין יש "תרתי דסתרי". ה"קניין" סותר ואף "מנטרל" את ה"ירושה" של מתנת שכיב מרע.
לעומתו, רב סובר שמתנת שכיב מרע היא קניין, קנין על תנאי שימות. אם כן, הקניין שכתוב בשטר לא סותר את קניין הדברים ש"שכיב מרע" עשה ואף מחזק אותו. הקניין מבטל את התנאי, והופך את מתנתו למתנה גמורה. לכן, אפילו אם עמד אינו חוזר.

מה אתה חושב?
מה הקשר בין מחלוקת זו בין רב ושמואל לבין מחלוקת שלהם בעמוד ב', בכתב וזיכה לזה וכתב וזיכה לזה- לפי רב: ראשון קנה, ולפי שמואל: שני קנה?
סוף סוף, מהי הסברא במחלוקת אם מתנת שכיב מרע היא קניין או ירושה? למה לחשוב כך או כך?