חיבורים / רפי זברגר
מכות ו ע''ב
הקדמה
למדנו בתחילת המשנה בעמוד ב':
היו שניים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה ואחד מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת ואם לאו הרי אלו שתי עדיות.
כדי ששני כיתות עדים יתחברו להיות כת אחת צריך שיראו אלו את אלו, או אפילו אם מקצתם של כת אחת רואה מקצת מן הכת השניה. אבל אם אף אחד מכת ראשונה לא ראה אף אחד מן הכת השנייה הרי אלו שתי כיתות עדים שונות. ומיד מסבירה המשנה מהי הנפקא מינה שהן שתי כיתות:
לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת - הוא והן נהרגין והשניה פטורה.
אם הזימו כת אחת בלבד, הרי שעדי הכת הזאת מקבלים דין ''כאשר זמם'' והכת השנייה כשרה. לכן הנידון מקבל את עונשו בעקבות עדות הכת השנייה, ואותה כת כמובן אינה נענשת כלל וכלל.
הנושא
הגמרא מרחיבה את דין המשנה, ומתייחסת לכת אחת של שני עדים (או יותר), כאשר כל עד רואה ממקום שונה את מעשה העבירה:
אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב: מנין לעדות מיוחדת שהיא פסולה שנאמר (דברים י''ז, ו'): לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד
חכמים מכנים עדות כזו, שכל עד רואה את מעשה העבירה ממקום אחר כ''עדות מיוחדת''. רב זוטרא בשם רב פוסק כי עדות מיוחדת פסולה, ומקור דינו מפסוק בפרשת שופטים ''לא יומת על פי עד אחד'', ומיד מרחיבה הגמרא ומסבירה:
מאי אחד? אילימא עד אחד ממש, מרישא שמעינן לה: "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת" אלא מאי אחד? אחד אחד!
הגמרא דוחה אפשרות להסביר כי המשפט ''לא יומת על פי עד אחד'' מדבר כפשוטו כי אין לקבל עדות מעד אחד בלבד, שהרי דין זה כבר נלמד מתחילת אותו פסוק מן המילים עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת, שכן משמע ממשפט זה כי רק שני עדים כשרים אך עד אחד אינו כשר. לכן אין ברירה אלא לייחס את הציווי לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד ל"עדות מיוחדת". הגמרא בהמשך מוכיחה את דינו של רב מברייתא.
אמר רבא: אם היו רואין את המתרה או המתרה רואה אותן מצטרפין
רבא מסייג את דין המשנה (וגם את דינו של רב) ופוסק כי אם המתרה בפני הנידון שלא לבצע את האיסור נמצא במקום ששני כתות העדים רואים אותו, או שהוא יכול לראות את שתי הכתות, הרי הוא ''מחבר'' ביניהם והופך אותם להיות כת אחת לכל הדינים (למשל: בטלה מקצתה של העדות בטלה כולה, ועוד דינים).
בהמשך דנה הגמרא על סוגי התראות, וכן האם עדות פסולה אף בדיני ממונות או רק בדיני נפשות.
מהו המסר?
מדוע מכנים עדות של שניים שלא ראו יחדיו כ''עדות מיוחדת''?
ניתן לומר אולי מיוחדת מלשון ''יחיד''. למרות שיש לנו שני עדים המעידים יחדיו אבל כיוון שהם לא ראו את המעשה הנידון יחדיו, הם נידונים כשני עדים יחידים ולכן אינם מצטרפים להיות כת אחת.
אך ניתן אולי לומר כי הם באמת עדים מיוחדים, בכך שלמרות היות כל עדות עצמאית, הרי שניתן באופן ייחודי ומעניין לחבר ביניהם. אם יש גורם ביניים שכולם ראו אותו או שהוא ראה אותם, הרי הוא הרי הוא מצליח לחבר ביניהם ולהופכם להיות כת אחת כשירה למהדרין.
מכאן נלמד מסר חשוב ומעניין. כדי לחבר שני אנשים שאינם "מחוברים" באופן רגיל, יש למצוא מישהו ש"יראה" כל אחד מהם בפני עצמו ואז יוכל לחברם. הראייה בעדות הינה ראייה פיזית, אך בחיבור בין שני אנשים ''שאינם מחוברים'' הרי יש למצוא את האדם שיהיה מוכן לשמוע, להקשיב, לנסות להבין כל אחד מהצדדים באופן פרטני, וכך יוכל לחבר ביניהם.
המאמר לע''נ אבי מורי ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, ולע''נ חמי משה בן רבקה
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]