רוב הסיכויים שהוא בר דעת
הרב דב קדרון
בבא בתרא קנה ע"ב
כאשר בחור פחות מבן עשרים מוכר קרקע, רק אם הוא יודע בטיב משא ומתן יש תוקף למכירה. בגמרא מסופר שהיה בחור כזה, שמכר קרקע וקרובי המשפחה שלו יעצו לו שיאכל תמרים בפני רבא ויזרוק את הגרעינים, וכך רבא יחשוב שהוא לא מבין בטיב משא ומתן ויבטל את המכירה, אבל אחר כך באו הקונים של הקרקע ולימדו אותו לטעון טענה הגיונית, וכאשר רבא שמע זאת הוא פסק שהוא יודע בטיב משא ומתן, וזריקת הגרעינים נעשתה מתוך חוצפה.
מרן הרב קוק זצ"ל (שו"ת עזרת כהן סימן סח) כותב שמכאן ניתן להביא ראיה שאם יש ספק לגבי אדם האם הוא בר דעת או שוטה, שיש לנטות תמיד לצד האפשרות שהוא בר דעת, לכן אם יש לגביו סימנים סותרים, צריך להסביר שהסימנים שמראים שהוא בן דעת הם הנכונים, ויש למצוא הסבר לסימנים האחרים.
על פי זה הוא קבע לגבי אדם שהיה מדבר הרבה דברים בדרך של אדם בר דעת, אבל היו שפקפקו בכך ורצו לפסול את הגט שנתן לאשתו, כי בדברים מסוימים הוא היה כמו שוטה, שאמר שהשונאים שלו שמו אותו בבית חולים, והגזים בתיאור יכולותיו בעשיית עסקאות גדולות, ותיאור עושרו המופלג, ופסק להלכה שאין לפקפק בגט שנתן, כי הוא אינו שוטה, כפי שנראה ממה שמדבר דברים רבים מתוך הבנה, אלא הגוזמאות שלו נאמרו מתוך גאוותו, ומה שאמר ששונאיו שמו אותו בבית החולים כנראה רצה להסתיר את הסיבה האמיתית למציאותו שם.
