גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף תמ"ה מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף קנה ע"ב
בגדרי פסול עדות בקטן
בפירקין דנו בין השאר בענין קטן דפסול לעדות, ועל כך אמרו (קנה:): "התם בעינא (דברים יט, יז) 'ועמדו שני האנשים' וליכא" (כלומר, דקטן פסול כי בפרשת עדות כתיב: "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' לפני הכהנים והשופטים אשר יהיו בימים ההם"), ובפירש"י על התורה איתא: "'ועמדו שני האנשים' - בעדים הכתוב מדבר, ולמד שאין עדות בנשים, ולמד שצריכין להעיד עדותן מעומד", וכיו"ב פירש הרשב"ם כאן לענין קטנים: "'ועמדו שני האנשים' - בעדות מוקמינן לה במסכת שבועות (שבועות ל.), ובעינן אנשים ולא קטנים", וכן כתב הרמב"ם (הל' עדות פ"ט ה"ז): "הקטנים פסולין לעדות מן התורה, שנאמר בעדים 'ועמדו שני האנשים', אנשים ולא קטנים".
והנה, רש"י בבבא קמא (פח. ד"ה פסולה) כתב טעם נוסף בזה, וזו לשונו: "... ועוד, ד'עדות שאי אתה יכול להזימה היא', דלאו בר עונשין הוא", ודנו האחרונים אודות הצורך ללמוד מקרא ד"ועמדו שני האנשים" (-שג"כ מובא שם ברש"י), למה לא די הטעם השני שכתב רש"י, משום שעדות קטן היא עדות שאי אתה יכול להזימה, דלאו בר עונשין, "וכל עדות שאי אתה יכול להזימה לא הויא עדות".
וכתב הגרעק"א זצ"ל כתב בחידושיו (ב"ק שם): "והא דלא נקט בבבא בתרא שם טעם הב' דרש"י, דהוא עדות שאי אתה יכול להזימה, יש לומר, דכיון דתיקנו חכז"ל דדיני ממונות לא צריך דרישה וחקירה, נכלל בזה דבממון לא צריך שיהא יכול להזימה. עי' סמ"ע חו"מ סי' ל"ג ס"ק כ"ו, אם כן לאחר תקנת חכז"ל דלא צריך בממון עדות שיכול להזימה - גם קטן ראוי לעדות, משום הכי נקט הטעם רק דקטן בעצמותו פסול ד'אנשים' כתיב, אבל הכא (=במס' בבא קמא שם) דמיירי בדאורייתא, שפיר נקט רש"י דיש עוד טעם, דהוא עדות שאי אתה יכול להזימה".
ביאור הדבר, כי עדות ניתנת להזימה מחמת שבע החקירות שהיו חוקרים את העדים: "באיזו שבוע באיזו שנה באיזו חודש בכמה בחדש באיזה יום באיזה שעה באיזה מקום" (סנהדרין מ.), וכך ניתן להזימם ולומר עמנו הייתם במקום פלוני, אולם אחר כך בטלו חז"ל את שבע חקירות בדיני ממונות, כדאיתא (שם ב:): "דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה... ומה טעם אמרו דיני ממונות לא בעינן דרישה וחקירה, כדי שלא תנעול דלת בפני לווין", ובכך לכאורה הכשירו חז"ל עדות בדיני ממונות גם כשלא ניתן להזימה, כי אם לא יודעים באיזו שעה ובאיזה מקום היה המעשה לא ניתן להזימה. ואכן מכח דין זה הביא הרמ"א ב'דרכי משה' (חו"מ סי' לג ס"ק ט-י) בשם ה'נמוקי יוסף' (סנהדרין י: מדפי הרי"ף), שבדיני ממונות אין אנו צריכים עדות שאתה יכול להזימה, ומשו"ה כתב הרמ"א שכל הפסולים מחמת פסול זה, כגון עדים הקרובים לדיינים, שכל פסולם הוא משום שהדיינים אינם יכולים להזימם, וכן אדם טריפה אינו כשר להעיד, שאי אפשר להזימו, בדיני ממונות כשרים, משום שאין צריך שתהא עדות שאתה יכול להזימה, והוסיף הגרעק"א שלפי זה גם קטן היה ראוי להיות כשר להעיד בדיני ממונות, כי אין צורך שתהא עדות שאתה יכול להזימה, ועל כן הוצרכו לטעם נוסף הנלמד מקרא 'אנשים' ולא קטנים, שגם בדיני ממונות יהיה פסול.
אמנם, בדין זה רבים חולקים עליו, כמו שציין הסמ"ע (שם) וכן האריך הש"ך (שם סקט"ז) בזה שגם בדיני ממונות צריכים עדות שאתה יכול להזימה, וכמו שכתב בין הדברים, שמה שאמרו ז"ל שבדיני ממונות אין חוקרים העדות, היינו "דלכתחלה לא בעינן לחקור... דלכתחלה אין מדקדקין בזה משום שלא תנעול דלת בפני לוין... ואמרינן מסתמא יודעים באיזה יום ובאיזו שעה הוא, ולא בעינן שיעידו בפירוש בענין שתהא ראוי להזמה, אבל אם ידעינן בודאי שאין יודעים באיזה יום ובאיזו שעה, והוי ליה עדות שאי אתה יכול להזימה לאו עדות היא", ובכן כל מיני עדות שאי אפשר להזימן כלל אינן עדות גם בדיני ממונות, ולפי זה לא ניתן לומר כדברי הרעק"א האמורים.
החידושי הרי"ם (חו"מ סי' לה סק"א) העלה כמה דרכים בזה מלבד הדרך הנז', ואחת מהן היא כלפי מה ששנינו (מכות ב:): "מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו אלא לוקה ארבעים", וכתבו בתוס' (ד"ה מעידין): "תימה, כיון דאם הוזמו אינן נעשין בן גרושה וחלוצה, א"כ גם בשלא יוזמו איך יעשה על פיהם בן גרושה... הא הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה ואין זה עדות, וי"ל, כיון דלוקין הוי כאשר זמם והוי שפיר אתה יכול להזימה". ובתירוצם השני כתבו: "ועוד י"ל דגבי עדות דבן גרושה וחלוצה לא חיישינן כלל באתה יכול להזימה, דמהיכא נפקא לן דבעינן עדות שאתה יכול להזימה מ'כאשר זמם', והא מוכח בגמרא ד'כאשר זמם' לא נכתב לגבי עדות דבן גרושה, ולא קאי כלל עליה בשום צד שבעולם". נמצא שנחלקו בתוס' האם עדות בן גרושה ובן חלוצה צריכה להיות עדות שאתה יכול להזימה, לתירוץ א' צריכה להיות עדות להזמה, והזמה מתקיימת על ידי עונש המלקות, ולתירוץ ב' א"צ להיות עדות שאתה יכול להזימה. ולפי התירוץ הב' יובן שפיר הצורך של הפסול בקטן משום שנאמר 'אנשים', כי מחמת הטעם של עדות שאי אתה יכול להזימה, קטן ראוי להיות עדות להעיד עדות בן גרושה ובן חלוצה, ואף שאינו בן עונשים, כי אין צריך להיות עדות שאתה יכול להזימה, ומחמת הפסוק 'אנשים' פסול הוא בכל ענין.
עוד העלה שיהא נפק"מ לענין הדין של "נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה" (שם ה:), ובעדות של שלשה ואחד פסול נפסלו גם השנים, ואין הדין כן רק במי שהוא ראוי לעדות אלא שנפסל, כגון רשע או קרוב, אבל מי שאינו ראוי להיות עדות כלל כגון נשים, אינם גורמים פסול לשאר העדות, ומחמת הכתוב 'אנשים', קטנים פסולים מצד עצמם, ואינם ראויים כלל לעדות כמו בנשים, ואינם גורמים פסול לשאר כל העדות (עי' 'מנחת חינוך' מצוה עה; 'אמרי בינה' חו"מ סי' מח אות ד).
