מדוע קרובים פסולים לעדות?

הרב דב קדרון

בבא בתרא קנט ע"א

הגמרא מוכיחה שהסיבה שבגללה פסלה התורה קרובי משפחה לעדות אינה בגלל החשש שהם ישקרו, שהרי אפילו משה ואהרן היו פסולים להעיד מטעם קרובי משפחה למרות שאצלם בוודאי לא היה חשש שקר.

מהי, אם כן, הסיבה שבגללה קרובים פסולים לעדות?

רש"ר הירש זצ"ל (דברים כד, טז) מסביר שהשופטים וגם העדים, בכל דיון משפטי, הם נציגי האומה כולה. הם מבצעים בתפקידם את הייצוג והשליחות של יישום משפטי התורה. ייצוג זה ושליחות זו הם המקור היחיד של כוחם וחשיבותם. העדים הם אלו שבאים אל החוטא בשם התורה והם מזכירים לו בשעת המעשה את האיסור ואת עונשו כפי שהם כתובים בתורה, ולאחר המעשה הם מתייצבים כקטגורים מטעם המדינה ומאשימים את החוטא בפני בית הדין. כלומר: העדים הם חלק מהותי של מערכת השיפוט בישראל, ומכיוון שכל איש מישראל חייב לקיים את התורה, התחייבות משותפת זו יוצרת את הקשר המצרף שני אנשים מישראל והופך אותם לכת של עדים; התחייבות זו היא גם היוצרת את הקשר המצרף שלושה או עשרים ושלושה או שבעים ואחד אנשים מישראל והופך אותם לחבר שופטים; והיא גם הבסיס לעמידת העדים מול בעלי הדין והשופטים. הקשר הזה חייב להיראות במשך כל הפעולה המשפטית בלא תערובת גוון זר. כחברים לאומה אחת, כבנים להתחייבות המשותפת לתורה - במלה אחת: רק כאנשים מישראל ייראו ויפעלו העדים כאחד ויעמדו מול בעלי הדין והשופטים; אם יש קרבה משפחתית ביניהם, הרי הקשר ההדוק הזה יאפיל על הקשר הרחב והכללי, כי אז כקרובים יפעלו וייראו העדים והשופטים, ולא על יסוד השותפות הלאומית, ודבר זה ישמיט את הבסיס העיקרי של חובתם ורשותם לפעול.