בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה
בבא בתרא קסד ע"ב
"אמר ליה רבי שמעון בר רבי לרבי: שמא בין קשריו מובלע? פלייה וחזייה. הדר חזא ביה רבי בבישות, אמר ליה: לאו אנא כתבתיה, רבי יהודה חייטא כתביה. אמר ליה: כלך מלשון הרע הזה. זימנין הוה יתיב קמיה וקא פסיק סידרא בספר תהלים, אמר רבי: כמה מיושר כתב זה, אמר ליה: לאו אנא כתבתיה, יהודה חייטא כתביה. א"ל: כלך מלשון הרע הזה. בשלמא התם איכא לשון הרע, אלא הכא מאי לשון הרע איכא? משום דרב דימי, דתני רב דימי אחוה דרב ספרא: לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו".
קשה, היות שיש איסור לשון הרע לספר מיהו אשר עשה מעשה שנחשב לרע. למה אמר יצחק לעשו: (בראשית כז, לה) בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ. למה גילה שודאי יעקב הוא עשה זאת ולא מאן דהוא אחר?!
אלא שאמר זאת רק כדי למשוך את עשו בלשונו שיודה ויספר על מה ולמה עשה יעקב כך.
ואכן ענה עשו מיד: (כז, לו) הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח. בכך הודה במה שהכחיש עד אותו היום, למרות שיעקב השביעו במכירת הבכורה.
והיות ולא היו עדים למכירה, רק רבקה האמינה ליעקב כבי תרי שקנה את הבכורה. ואילו היה יודע יצחק שהבכורה של יעקב היא, אותו היה מבקש לברכהו לפני מותו כי הוא בכורו ממשיך דרכו.
ועתה הבין יצחק שיעקב קיים כאן: וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל (תהלים יח, כז). ושאדרבה, הכוונה בתחילה לברך את עשו היא שהיתה כוונת טעות.
ולבסוף אמנם ברך גם את עשו, אך רק משום בכייתו. כמו שאמרו במסכת אבות דרבי נתן: (נוסחא ב פרק מז) "ג' בכו ושמע הקדוש ברוך הוא בכיתם. ואלו הן. הגר. ועשו. וחזקיהו".
