שאין אדם זוכה ללמוד אלא ממי שיזכה לו
עבודה זרה דף יג ע"א
"ומטמא ללמוד תורה ולישא אשה.
א"ר יהודה: אימתי? בזמן שאין מוצא ללמוד, אבל בזמן שמוצא ללמוד - אינו מטמא.
רבי יוסי אומר: אפילו בזמן שמוצא ללמוד - יטמא, לפי שאין אדם זוכה ללמוד מכל.
א"ר יוסי: מעשה ביוסף הכהן שהלך אחר רבו לצידן ללמוד תורה.
ואמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יוסי".
ולדעת רבי יהודה ניתן ללמוד באופן סביר גם מרב אחר.
ואמרו במסכת מכות דף י ע"א:
תנא: תלמיד שגלה - מגלין רבו עמו, שנאמר: וחי, עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא. אמר ר' זעירא: מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון.
א"ר יוחנן: הרב שגלה - מגלין ישיבתו עמו".
וכתב בחידושי הריטב"א שם:
מגלין רבו עמו. פירוש, ואף על פי שיש ישיבה בערי מקלט שלא מן הכל אדם זוכה ללמוד כדאמרינן במס' ע"ז (י"ג א').
לפיכך, ברייתא זו דעת רבי יוסי היא.
וגם דברי רבי יוחנן הם לשיטתו שפסק כרבי יוסי.
שכשם שהתלמיד זקוק לרב, כך הרב "אין לו חיים בלא ישיבה" (בית הבחירה למאירי שם). שכן "הרבה תורה למדתי מרבותי... ומתלמידי יותר מכולן" (מכות שם ובמסכת תענית דף ז ע"א).
וכשם שהתלמיד זקוק דוקא לרבו זה, "שאין מכל אדם אדם זוכה ללמוד אלא ממי שיזכה לו" (תוספתא עבודה זרה א, ח ומועד קטן א, יב), כך הרב זקוק דוקא לתלמידיו אלו, שמתאימים הם זה לזה באופן לימודם ובעומק נשמתם..
