בין שטר קנין למוחזק

נושא:
נחלקו רב נחמן ורבא תלמידו בסוגית הסיום של פרקינו לגבי מצב שבו יש ספק אם
הבעלים של קרקע מכרו אותו. ללוקח יש שטר שיש ערעור על תוקפו או שיש לו חזקת שלש שנים שיש ערעור על תוקפה.
נחלקו האמוראים בשני המקרים- מי זוכה? ככלל, הסוגייה מגדירה שרבא סובר שמי שעומד בקרקע זוכה. ורב נחמן סובר שמי שיש לו שטר קנין מקוים על הקרקע זוכה.
מחלוקת זו מבטאת תפיסות שונות בעקרונות בעלות ומוחזקות. 

שאלות תג"ל:
מהן הסברות במחלוקת זו?

הסבר דרך תג"ל:
נחשוב שוב על השאלה "הקלאסית" שהיא מהו עיקר הבעלות? קנין, "שלו", או שליטה מעשית, "ברשותו". רב נחמן סובר שבעלות וגם מוחזקות בקרקע נקבעות בעיקר על ידי קנין. מי שמחזיק בשטר קנין מקוים על הקרקע, הוא מוחזק בה וזוכה בה.
רבא מחשיב את רשות והשליטה בקרקע כעיקר המוחזקות. מי ששולט בקרקע באופן מעשי הוא המוחזק בה והוא זוכה בה.

מה אתה חושב? 
למה סוגייה זו מופיעה כאן בסוף פרקינו? מה הקשר שלה לנושאים של ירושה וצוואה?
הרי היא הופיעה כבר בפרק שלישי, פרק חזקת הבתים!?