מדוע דווקא כהנים כועסים?
הרב דב קדרון
בבא בתרא קס ע"ב
מהגמרא נראה שכוהנים הם קפדנים וכעסנים יותר מאנשים אחרים, וכן אמרו במסכת קדושין (ע,ב): אם ראית כהן בעזות מצח אל תהרהר אחריו, שנאמר: ועמך כמריבי כהן (הושע ד,ד) ומפרש רש"י: אל תהרהר אחר משפחתם - שהם בני מריבה וכו' ע"כ. וכן פירש רש"י במסכת שבת (קמט,ב ד"ה כמריבי וכו').
הרבה מפרשים תמהו: איך ייתכן שדווקא הכוהנים, שהם קדושים בקדושת הכהונה, רגזנים וכעסנים יותר מאנשים שאינם קדושים כמותם.
רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל (נועם אלימלך פרשת משפטים) הסביר שהכעס של הכוהנים נובע ממקור טוב, כי כיוון שהכהן יש בו צד קדושה יתירה, התורה היא שגורמת לו לכעוס, כמו שאמרו (עי' זוה"ק ח"ב קפב ב ומסכת תענית ד,א) שכל כעס הוא רע חוץ מהכעס של תלמידי חכמים, שהוא טוב. על פי זה הוא הסביר את התוכחה של הנביא הושע (ד,ד): "וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן", "ועמך", הם פשוטי עם, והם כועסים כעס רע, אבל הם אומרים שכעסם הוא כמו הכעס של הכוהנים, ובאמת אין לך עוון גדול ככועס שהוא כעובד עבודה זרה רחמנא ליצלן וצריך הרחקה גדולה מאד מאיש נבל כזה.
ר' יהונתן אייבשיץ זצ"ל (יערות דבש דרוש א) אמר שבבסיסם הכוהנים מלאים אהבה ואין בהם כלל כעס או רוגז, כי הכהונה היא מצד החסד והרחמים הגמורים, כאהרן שהיה רודף שלום, אבל זה היה כל זמן שהקדושה הייתה ולא גבר בעוונותינו הרבים החטא, אבל כאשר גבר החטא ונסתלקה השכינה, אז בא במקום קדושה ואהבה - כעס, ונהפך הכל מקצה אל קצה.
