כותבים שובר לשטר חוב

נושא:
נחלקו רבי חנינא בן גמליאל ורבי(יהודה הנשיא) האם אפשר לעשות שטר מקושר לשטר פשוט, והאם מקושר שעדיו חתומים בתוכו, בפנים, כשר או פסול.
לפי סוגייתינו, מחלוקת התנאים מבוססת על האם כותבים שובר לשטר חוב או לא. רבי סובר- כותבים שובר. ורחב"ג סובר- שלא כותבים שובר.

שאלות תג"ל:
מהי הסברא במחלוקת אם כותבים שובר לשטר חוב?

הסבר דרך תג"ל:
סוגייתנו פותחת ומטרימה את נושא שעבוד של המלוה כלפי הלוה שנידון בהרחבה בהמשך פרקינו. לגופו של עניינינו כאן - "כותבים שובר" פירושו שהלוה חייב לשלם את חובו גם אם לא יקבל בחזרה לידיו את שטר החוב. הלוה צריך להסתפק בקבלת שובר. כתוצאה מכך, יהיה מוטל עליו לשמור שוברו. מטלה זו הנוספת המוטלת על הלוה כלולה בשעבוד המקורי שיש למלוה עליו. שעבוד זה ממשיך גם אחרי שפרע הלוה. "עבד לוה לאיש מלוה" (משלי כב,ז). הרי המלוה עשה טובה ללוה. הלוה "חייב" לו. יש ביחסי מלוה - לוה יחסים בין - אישיים של מחויבות של הלוה כלפי המלוה. מחויבות זו ממשיכה גם אחרי פרעון החוב.
לפי הדעה שאין כותבים שובר- שעבוד הלוה מסתיים כשפורע את חובו. אין לחייב את הלוה בחיובים נוספים כגון שמירה על שובר. לכן הלוה חייב לשלם רק כאשר מקבל לידיו את שטר החוב המקורי.
בעצם, יש כאן מחלוקת בשאלה יסודית: מה יש בין מלוה ללוה? יחס ממוני בלבד או גם יחס בין-אישי? לפי האפשרות האחרונה כסף הוא ביטוי ליחסי אנוש, "שפה" שבה מתקשרים בני אדם. הלוה נעשה "עבד" של המלוה ומחויב לו מתוך הכרת הטוב, מעבר לחוב הממוני.