לנצל את התחושה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
סנהדרין יד ע"א
דאמר רבי אלעזר: אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו על כל עונותיו.
לעיתים יש תחושה של התעלות בלתי מוסברת, מעין רוח ממרום שנחה עלינו. מה ראוי לעשות באותם רגעים של התעלות, כדי שרוח זו לא תעזוב אותנו?
תשובה נפלאה לעניין זה אומר רבי ישראל מגור (בית ישראל – אמרים, וירא, ליל ש"ק תשי"ב בסעודה), על בסיס עקרון זה שמופיע בדברי הגמרא שלנו.
לדברי הגמרא הללו, הוא מגיע מתוך סתירה כביכול שיש בין התלמוד והזהר ביחס לסיבת ההצלה של לוט מההפיכה של סדום.
מצד אחד, מובא שלוט עלה לגדולה באותו יום שבאו המלאכים והפכו את סדום, מה שלכאורה מסביר מדוע הוא ניצל, שכן כל מי שעולה לגדולה נמחלים לו כל עוונותיו, ואם כן הוא היה כצדיק תמים באותו היום.
מאידך, אומר הזהר, שהסיבה לכך שלוט ניצל נעוצה בעובדה שהוא הכניס אורחים, ואם כן זכות זו עמדה לו, והיא זו שבגינה דווקא הוא שרד מכל אנשי סדום.
שני מקורות אלו לכאורה סותרים, שכן כל אחד מהם מביא סיבה אחרת להצלתו של לוט, אולם, מסביר הבית ישראל, אין סתירה בין השניים.
שכן, העובדה שלוט עלה לגדולה באותו היום שמינו אותו לשופט, היא זו שגרמה לו למחיקת העוונות, עניין שבהכרח היתה לו השפעה על לוט, שכן ברגע שאדם מתהלך ללא חטא ועוון, ישנה השפעה רוחנית עליו, והשפעה זו היא זו שגרמה לו להכניס אורחים, משום שהיא זו שזיככה אותו, והפכה אותו לקצת יותר עדין ורחום, וממילא הדבר הגיע לידי ביטוי בכך שהוא לא סתם את ליבו בפני האורחים והכניסם לביתו.
דברים אלו יכולים ללמד דבר עצום. שכן, לא פעם אדם יכול לחוש תחושת התעלות שייתכן והיא מגיעה ממקומות אחרים, שלא קשורים בהכרח לעבודתו הרוחנית. לכן, החכמה הגדולה היא לפרוט את התחושות הללו לפרוטות, ולהביא אותן לכדי מעשה טוב בפועל.
