![]() |
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
טריגון שלוש, טטריגון ארבע, פנטיגון חמש – טריגון
"תנו רבנן: הריני נזיר סומכוס אמר: הינא אחת, דיגון שתים, טריגון שלוש, טטריגון ארבע, פנטיגון חמש. תנו רבנן: בית עגול, דיגון, טריגון, פנטיגון אינו מטמא בנגעים, טטריגון מטמא בנגעים" (בבא בתרא, קסד ע"ב)".פירוש: תנו רבנן [שנו חכמים]: אם אמר: "הריני נזיר הינא" סומכוס אמר: "הינא" כוונתו בלשון יוונית אחת, וכוונתו היתה שנזר נזירות אחת, שסתמה שלושים יום. "דיגון" שתים, כוונתו לשתי נזירויות, שהן שישים יום. "טריגון" שלש, "טטריגון" ארבע, "פנטיגון" חמש. ועוד הלכה בה נזכרות מלים אלה, תנו רבנן [שנו חכמים]: בית שהיה עגול, או שהיה דיגון (בעל שתי זויות, כגון שעשוי כקשת סגורה), או טריגון (משולש), או פנטיגון (בעל חמש צלעות) — אינו מטמא בנגעים בצרעת הבתים. טטריגון (מרובע) מטמא בנגעים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: טריגון, חתול ים שם באנגלית: Whiptail Stingrays שם מדעי: Dasyatidae
תמונה 3. בניין הפנטגון צילם: David B. Gleason
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
תקציר: על פי המפרשים הזנגבילא הוא הצמח זנגביל ((Zingiber. הזנגביל, המכונה גם ג'ינג'ר, הוא צמח עשבוני רב-שנתי היוצר קנה-שורש מעובה. קנה השורש זוחל וגדל באופן תת-קרקעי ובאביב שולח כלפי מעלה גבעולים זקופים דמויי קנים המגיעים עד לגובה של כמטר . העלים דמויי אזמל מוארך, צר ומחודד בבסיסו. לאחר עונת הגידול הגבעולים והעלים מתים.
החלק הנאכל בזנגביל הוא קנה השורש שצבעו חום בהיר וטעמו חריף ומרענן. הגמרא במסכת שבת (סה ע"א) מונה את הזנגביל בין תבלינים שהונחו בפה. ייתכן שטעמו והשפעתו המרעננת של הזנגביל הפכו אותו לאמצעי להפגת ריח הפה. הזנגביל נזכר גם כצמח רפואה (פסחים, מב ע"ב). צמד התבלינים החריפים זנגביל ופלפל ארוך היו כנראה יקרים ולכן דווקא הם נשלחו על ידי מרי בר מר לרבה כתגובה למשלוח המנות הדל שקיבל ממנו.
מעניין לעיין בדברי הריטב"א על הזנגביל בהלכות ברכות (פ"א הלכה י"ז), לפיהם למרות שחלקו העל-קרקעי של הזנגביל עשבוני וקמל בסוף עונת הגידול, העובדה שקנה השורש ממשיך משנה לשנה מגדירה את הזגביל כ"אילן". הלכה זו עשויה להקרין על הפסיקה הנוגעת לברכת הנהנין על בננות. הבננה מוגדרת מבחינה בוטנית כ"עשב" משום שאין לה גזע מעוצה, אלא גבעול מעובה הקרוי גזעול. גזעול הבננה גדל במהירות מתוך פקעת תת-קרקעית ומגיע לגובהו המקסימלי תוך כשנה. לאחר מכן הוא פורח, מניב פרי ומת. מן הפקעת מתפתח צמח חדש שיניב פרי בשנה הבאה. מתוך דברי הריטב"א ניתן להסיק שבגלל שפקעת הבננה רב-שנתית, הבננה נחשבת "אילן" ולכן ברכתה צריכה להיות - 'פרי העץ'.
המקורות מספקים כמה מדדים להכ
פירוש:שנינו במשנה בין שאר הדברים שאין בהם סימן מיוחד גם שמצא פירות מפוזרין. ושואלים: וכמה נחשב פיזור? אמר ר' יצחק: אם קב של פירות מפוזר בשטח של ארבע אמות. ומבררים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אי [אם] דרך נפילה, שהפירות מפוזרים באופן כזה שנראה שנפלו ולא הונחו שם אפילו היו טובא [הרבה] יותר מקב, כיון שאין בהם סימן ולא יוכל המאבד לזהותם נמי [גם כן] יהיו הם של המוצא! ואי [ואם] דרך הינוח, שנראה שהונחו שם בכוונה אפילו בציר מהכי נמי [פחות מכאן גם כן] לא, שוודאי יבוא בעל הפירות ויקח אותם! אמר רב עוקבא בר חמא: במכנשתא דבי דרי עסקינן [בזמן כינוס תבואה בבית הגרנות אנו עוסקים], שנשארו גרגירי חיטה במקום שהיתה בו הגורן, וחיטים אלה נשארו ולא נלקחו. וכן הוא הסבר דברי ר' יצחק: קב גרעיני חיטה בארבע אמות דנפיש טרחייהו [שמרובה טירחתם] לאסוף אותם לא טרח איניש ולא הדר אתי ושקיל להו [אין אדם טורח ואינו חוזר ובא ולוקח אותם], אלא אפקורי מפקר להו [מפקיר הוא אותם] ולכן רשאי המוצא לקחתם. בציר מהכי [בפיזור קטן מזה] טרח והדר אתי ושקיל להו, ולא מפקר להו [טורח וחוזר ובא ולוקח אותם, ואינו מפקיר אותם](באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
|