שליח שלא דייק בשליחותו

נושא:
אביי מסביר כי התנאים במשנה נחלקו ביחס לשליח ששינה מעט מרצונו של מי ששלח אותו, אך זאת מבלי לגרוע מן המטרה של הפעולה אותה נשלח לבצע. 

שאלות תג"ל:
מהן הסברות העומדות מאחורי מחלוקת זו?

הסבר דרך תג"ל:
לכאורה נראה כי מחלוקת זאת נוסבת סביב אמדן דעתו של המשלח: האם התכוון שהשליח יעשה כך בדיוק, או שההדרכה המדויקת הייתה רק "מראה מקום הוא לו" ואיננה דווקאית. אמנם, ננסה לראות את אמדן הדעת שביצעו התנאים כמה שמצביע אף הוא על סברה עקרונית. מדוע כל אחד מהחולקים הבין בצורה זאת את מחשבתו של המשלח?
נראה כי התנאים שהתייחסו להדרכה המדויקת והמפורטת של המשלח כ"מראה מקום" הבינו את מוסד ה"שליחות" באופן בו השליח תופס מקום משפטי משמעותי יותר במקומו של המשלח. המשלח מעוניין בתוצאה משפטית מסויימת, והשליח "נכנס תחתיו" כדי להוביל לתוצאה הזאת, וזאת על אף שייתכן שישנה מעט מדבריו המדויקים של המשלח.
לעומת זאת, ניתן לראות את ה"שליח" גם כידו הארוכה של המשלח. פעולותיו של השליח הן למעשה פעולותיו של המשלח, שפועל דרכו באמצעות הוראותיו. לכן, אם סטה השליח מהוראות המשלח, ואף שאין בסטייה זו חשיבות של ממש – הרי לא ניתן לראות את השליחות כמי שהתבצעה כהלכה.

מה אתה חושב? 
כיצד ייתכן שאדם אחד "יתפוס את מקומו" של אדם אחר כאשר ישנה "שליחות"?
האם שתי הגישות הללו ביחס לשליחות מקבילות לגישות "ניהוליות" או "פיקודיות" שונות? גישות בהן העובד או החייל מבצע בדיוק מה שנאמר לו לעשות, לעומת גישות בהן ניתן לו מרחב שיקול דעת על מנת לכלכל את צעדיו עד להגעה למטרה שהוגדרה? מה היחס בין הנושאים הללו?