מסדר קדושין שטעה בברכה
הרב דב קדרון
בבא בתרא קסט ע"ב
בגמרא מובא הכלל הידוע שכאשר אדם שולח שליח כוונתו היא שהשליח יעשה את השליחות באופן שייטיב עם המשלח ויתקן עבורו, ולא לקלקול. "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי".
הגרצ"פ פראנק זצ"ל (בהערות הר צבי שעל טור אבה"ע סי' סב) התייחס למעשה בגדול אחד שסידר קדושין וטעה ובירך על היין "שהכל נהיה בדברו", וחזר ובירך מחדש "בורא פרי הגפן", וכשנשאל מדוע בירך, והרי בדיעבד יוצאים ידי חובה בברכת "שהכל", השיב ואמר שהואיל והוא רק שליח על הברכה, וכיון שברכה כזו לכתחלה היא שלא כהוגן, זהו שנוי בשליחות ויכול המשלח לומר שהוא רוצה בברכה שלכתחלה מברכים אותה, וכיון שבטלה השליחות, מחויב הוא לחזור ולברך כהוגן, וכתב על זה הגרצ"פ פראנק שטעות היא בידו וברכתו השניה הייתה ברכה לבטלה, כי הרבה פוסקים סוברים שברכת אירוסין לא נתקנה כלל למקדש בעצמו אלא לאנשים הנמצאים במעמד החופה, ולדבריהם אין המברך שליח החתן, ויצא בברכת "שהכל", וכשחוזר ומברך "בורא פרי הגפן" זוהי ברכה לבטלה.
אולם הגרש"ז אויערבך זצ"ל (שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן יח) הצדיק את אותו גדול, וכתב שיש להבחין בין ברכת האירוסין לברכת היין, כי מנהג האשכנזים הוא שנותנים רק לחתן והכלה לטעום, ואילו המברך עצמו אינו טועם כלל מהיין, אם כן גם לפי הפוסקים הסבורים שברכת אירוסין אינה מטעם שליחות החתן, מכל מקום לעניין ברכת "הגפן" להתיר שתיית היין לחתן והכלה וודאי שהמברך הוא שלוחם, ועליו לעשות את שליחותו באופן של לכתחילה.
